העיתונים "ישראל היום" ו"כלכליסט" הצטרפו לדרישה של עורך Telecom News להפסיק את הפארסה של "תיק חסוי" מבית הדין לעבודה בת"א (בעניין צמרת משרד התקשורת), כאשר כל פרטי הפרשה כבר ידועים לקוראי אתר זה. למה יש עיכוב בפרסום?
מאת: אבי וייס, 18.9.14, 10:30

בלעדי: "הפרשה הסודית" לקוראי אתר זה כבר מזמן אינה סודית (ראו כאן, כאן וכאן), מה שהוביל לאיומים על עובדים במשרד התקשורת (כאן), שמנסים להצביע על "היעדר אמינות ויושרה" של צמרת המשרד. 

אולם, שיא הצביעות ו"טמינת הראש בחול" (קוראים לזה גם "בת יענה"), הוא העובדה, שהדיון בהסרת החיסון מעל לפרשה היה אמור להסתיים זה מכבר (עד 10.9 אחרי כמה דחיות), בפני כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ (בתמונה למעלה משמאל), מבית הדין האזורי לעבודה בת"א, שטיפלה (ושפטה) "בתיק החסוי", דיון שהועבר כעת לפתע לדיון נוסף בפני כב' השופטת לאה גליקסמן (בתמונה משמאל), מבית הדין הארצי לעבודה, רק בגלל שבמשרד התקשורת מנסים "לדחות את הקץ" בפרסום הפרשה, בתרגילים שונים ומשונים (וגם די מוזרים).

קיבלתי הבוקר מהפרקליטות החלטה, שלפיה משרד התקשורת מבקש לדחות את פרסום התיק, כפי שקבעה השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ, ולכן השופטת מבית הדין הארצי לעבודה, לאה גליקסמן החליטה לעכב את הפרסום של התיק עד 1.10, מועד שבו תדון בבקשת העיכוב, לאחר מתן אפשרות לכל הצדדים להגיב לבקשת העיכוב של משרד התקשורת.

כמה הערות:
1. די אבסורד לשמור על חיסיון של פרשה, שקוראי אתר זה כבר קראו את כל פרטיה באינטרנט. מזמן.
הפנייה לבית הדין הארצי לעבודה כדי לעכב החלטה של בית הדין האזורי בת"א, מצביעה, שיש "מניעים" לתהליך הזה של שמירת החיסיון, בימים שבהם כל יום יש פרשות דומות בתקשורת, בלי כל חיסיון (כולל בעניין נשיא בית משפט מחוזי בנצרת וקציני משטרה במחוז מרכז...)
2. מעניין, שכתבי "ישראל היום" ו"כלכליסט" הצטרפו לתביעת אתר Telecom News לחשוף את הפרשה (שאצלנו מזמן נחשפה...). להערכתי, אמצעי תקשורת נוספים יצטרפו לבקשה להסרת "החיסיון המדומה".
3. בכל הדיונים סביב סוגיית החיסיון לא קיבלתי מענה לשאלה הפשוטה והברורה: למה הפרשה הזו לא הועברה לחקירת המשטרה? מי רוצה לחפות על מי (כדי לא לאפשר למשטרה לחקור)? 
4. ההסתבכות של צמרת משרד התקשורת הנוכחית בפרשה (כמפורט כאן, של שר התקשורת, המנכ"ל והיועצת המשפטית), בכלל לא זוכה לטיפול מצד גורמי אכיפת החוק והנורמות הראויות בשירות הציבורי (מבקר המדינה למשל, הפרקליטות, שרת המשפטים, חברי הכנסת שמציגים עצמם כשומרי חוק, התקשורת, ארגונים שעוסקים בטוהר המידות בשירות הציבורי, וכיו"ב). 
5. תגובתי המלאה לשופטת לאה גליקסמן מצויה כאן (עם שמות המעורבים שהוחלפו בשמות קוד, כמו במאמרים קודמים).