חשיפת "השחיטה הגדולה" של המשטרה שהחלה להתבצע בפרקליטות המדינה
מאת: אבי וייס, 19.2.22, 18:08

סודות המשטרה מתחילים להיזרק לציבור ע"י הפרקליטות (באמצעות מדברריה) - לפח! נראה, שהפרקליטות החליטה למכור סופית את המשטרה בתחום "תיקי האלפים" ולבצע במשטרה "שחיטה פומבית" ולהזכיר בדרך מסמכים של המשטרה שהיו חשאיים בזמנו. 7 תובנות חשובות העולות מהמסמך שהיה סודי ביותר של המשטרה לגבי נתן אשל, שפורסם, ו-10 תובנות על בחינה מחודשת של כל נושא קבלת המידע המודיעיני ממקורות אינטרסנטים כמו עיתונאים ופוליטיקאים - מזעזע ברמות בלתי הגיוניות. (פרק שביעי בסדרה). חשיפת "פרשת נתן אשל". 

עדכון מידע 20.2.22 בתחתית הכתבה עם 5 תובנות נוספות לגביו.
עדכונים נוספים בתחתית הכתבה. עדכון אחרון 15.4.24. 

1. רקע לחשיפה המזעזעת:
כתב "גלובס"אבישי גרינציג,בתגובה לפוסט של עו"ד יוסי פוקס (הפרשן המשפטי מ"ערוץ 14") צייץ כאן וחשף מסמך שהוגדר בזמנו "סודי ביותר" של המשטרה (למעשה רק 2 עמודים מתוך 4 עמודים של המסמך, די ברור למה. בעדכון מ-20.2.22 למטה זה מוסבר). תצלום המסמך מצוי כאן למטה (הקלקה על המסמך מגדילה אותו). פרסום מסמך, שהוגדר בזמנו "סודי ביותר" בפומבי, יש לו משמעויות מרחיקות לכת, שתנותחנה כאן בהמשך. המסמך הזה, שפרסם אבישי גרינצייג, הוא בפועל תגובה בוטה ביותר של הפרקליטות, לנספח, שנחשף בתגובת ההגנה לבית המשפט כאן. במסמך זה, היה נספח מאוד מטריד, שההגנה של נתניהו לפתע פרסמה, שעו"ד יוסי פוקס העלה לגבי נספח זה כמה שאלות מטרידות ביותר (כגון: האם היועמ"ש אישר הוצאת הצווים הללו להאזנת סתר לסביבת רוה"מ ולמעשה, לרוה"מ עצמו, באמצעות חברו נתן אשל, נושא, שהעסיק הרבה את ההגנה, התביעה והשופטים במחוזי ירושלים - ראה למשל כאן מההגנה וכאן בהחלטת בית המשפט), וזה נובע מהתצלום של הנספח הזה לתגובת ההגנה משבוע שעבר המצוי כאן מתחת:
 
למעשה, כל תגובות הפרקליטות בשבוע החולף: כאן, כאן וכאן ובדיון שהתקיים ב-7.2.22 בבית המשפט המחוזי כאן, מתמצות בכותרת הקצרה (פירוש חופשי שלי, לשפע הדיווחים המבולבלים והשקריים הרבים של הפרקליטות, לבית המשפט ולהגנה, דיווחים, שהוצאו בפיהן ובחתימת ידן של הפרקליטות בראשותן של עו"ד ליאת בן-ארי שווקי, בתמונה משמאל, ועו"ד יהודית תירוש-גרוס):

"אנו [הפרקליטות] לא אשמים בכלום.

העבריינית זו המשטרה. כל הסירחון, שהתגלה כעת בפרשות השונות ובראשן "פרשת פגסוס", זה המשטרה. רק המשטרה".

נראה, שהפרקליטות החליטה למכור במקרה הזה סופית את המשטרה ולבצע במשטרה "שחיטה פומבית" ולהדגיש את קיומם של מסמכים שהיו חשאיים של המשטרה.
 
רק כך ניתן להבין את הפרסום הטרי של גרינצייג. זה מסמך שנשלף דווקא כעת, שמגיע עם מסרים באותו קו בדיוק כמו המופיע במסמכים הקודמים: העבריינית זו המשטרה, לא אנחנו (הפרקליטות).
 
כדי להבין איך עובדים המנגנונים העצומים של מודיעין וחקירות בצמרת המשטרה (מפכ"ל, ראש אח"ם ורח"ט מודיעין) ובלהב 433, מומלץ לצפות בסרטון הנמצא כאן, בו הצגתי את הנושא הזה לפרטי פרטים ולא אחזור על זה כאן. זה גם מפורט לפרטי פרטים גם בכל פרקי הסדרה (פירוט פרקי הסדרה בנספח א' כאן למטה).
 
מידע נוסף, משלים וחשוב בעניין "פרשת פגסוס" יש בבלוג של אלי ציפורי: "ארכיון הריגול" – כאן. מידע מקיף ומשלים, כולל של "פרויקט 315" יש כאן.
 
התגלית המרעישה והמרתקת הזו, מגיעה ממש במקביל לחשיפה, שהופכת את עדותו של "עד המדינה המדומיין" שלמה פילבר לבלתי רלוונטית ל"תיק 4000" – כאן, אבל מאוד רלוונטית לתיק חדש שיש לפתוח: "תיק 1, מדינת ישראל נגד ד"ר אביחי מנדלבליט ושות', בגין תפירת 'תיקי האלפים' ועוד שפע של עבירות נלוות, כחול אשר על שפת הים". ממש חגיגה מושלמת. פרטים נוספים כאן. 
 
2. תובנות חשובות העולות מהמסמך הסודי ביותר (כביכול) של המשטרה שנחשף:
א. העובדה, שהמזכר הנלווה שהועבר לשופט חתום ע"י דרג יחסית נמוך (רס"ב - רב סמל בכיר) מתחום ניתוח המידע (ראש דסק ביאח"ה, שהיא יחידת בת בלהב 433), מצביעה על כך, שהפיקוד של היחידה [אז תנ"צ כורש ברנור] והפיקוד של להב 433 [אז ניצב רוני ריטמן] בכלל לא ראו שום פסול בהאזנה לנתניהו וסביבתו וחשבו, שהסודיות וצווי החיסיון יגנו עליהם, מפני חשיפת המעשים הפליליים הללו.

הנחיות "ועדת זיילר" בתחום שיטות איסוף מידע ממקורות מודיעין, נזרקו על ידם כלאחר יד - לפח. 

דו"ח ועדת זיילר המלא - כאן.

עיקרי תורת המודיעין של משטרת ישראל והחלקים החשובים בדו"ח זיילר יש כאן. 
 
ב. יש רמז ברור במסמך, שהיה איסוף מידע קודם (כנראה בצו מחקרי תקשורת, שלא מגלים זאת לשופט, למה השופט המחוזי אמור וצריך לדעת שיש כבר שופט, שחתם לפניו על צו בעניינו של נתן אשל?) כי נכתב בסעיף 9 "...ברשותנו אינדיקציות לכך, שאשל מוסיף ומקיים קשר טלפוני עם החשוד העיקרי". דהיינו: שנתן אשל [בתמונה משמאל, תמונת מסך] מקיים קשר טלפוני עם נתניהו.

כלומר: נתניהו נחשב כאן כחשוד עיקרי בתיק שלא קיים (שוחד כספי משלדון אדלסון, דרך נתן אשל) ומתיק קיים 1000 (שוחד כספי ומתנות מארנון מילצ'ן). כל זאת, לכאורה, בלי מעורבות פרקליטות ויועמ"ש.

למי ששכח: היועמ"ש באותה עת, עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט (וכך החליט גם קודמו: עו"ד יהודה וינשטיין) לא אישר חקירה פלילית כנגד רוה"מ, במה שמכונה "תיק 1000 הישן", וזה נחשף על ידי בהרחבה כאן וכאן, כולל חשיפת מקורות המידע לחקירה הלא חוקית, לכאורה, הזו, שבוצעה ב"תיק 1000 הישן", חקירה, שבוצעה, ככל הידוע לי, באישור פרקליט המדינה לשעבר עו"ד שי ניצן, ובהובלת עו"ד ליאת בן-ארי שווקי וצוותה.
 
ג. יש כאן טענה בסעיף 9 במסמך שנחשף: "...מידע מודיעיני אשר נסמך על מספר מקורות מצליבים ומהימנים".

במציאות זה מקור אחד, עיתונאי, וההצלבה הייתה די פשוטה ומכונה בלשון אנשי המודיעין: "פייק סב"מ" [סודי ביותר מיוחד]. סוג של אוקסימורון (דבר והיפוכו). 

כלומר: ראש אח"ם, או רח"ט (ראש חטיבת) מודיעין, או ראש להב 433, או מי מאנשיהם הנאמנים, היו שולחים לעצמם מכתבים אנונימיים ומזינים זאת כמידע מוצק, שמחזק את המידע המפוברק מהעיתונאי. לעיתים, גם בגלל הלחץ, הם חסכו את עלות הבול והמעטפה של משלוח מכתב אנונימי לעצמם, והזינו את המידע ממוחם הקודח והפורה, היישר לתוך מחשב המודיעין...

מדינת "שטאזילנד" במיטבה.

יתרה מכך. שאלתי את שר לבט"פ ואת צמרת המשטרה דהיום: מי הבכיר בצמרת המשטרה שהחליט לצפצף צפצוף ארוך על הנחיות היועמ"ש (עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט) דאז ופרקליט המדינה (עו"ד שי ניצן) דאז (כאן: https://bit.ly/GreenziegBenCaspit, לקוח מכאן) והחליט כן לקבל מידע הזוי ממקור מודיעין עיתונאי, כלומר: מבן כספית, מה שהוביל ל-3 צווי האזנת סתר מפוברקים לנתן אשל, חברו של רוה"מ דאז, נתניהו, כנחשף בהרחבה בלינק כאן?. תשובה לא קיבלתי. די ברור למה.

תשומת לב שההוראה להפסיק ולהשתמש בבן כספית כמקור מודיעיני הייתה בתחילת 2016. במציאות, ראשי אח"מ ולהב 433 המשיכו להפעיל אותו כמקור מודיעיני חסוי, במשך מעל לשנתיים אחרי ההוראה הזו, מה שהוביל לפעילות משטרתית \ מודיעינית וחקירתית נרחבת ביותר, כולל הוצאת צווי האזנת סתר לנתן אשל ב-2017. 
המבקשים בצו (כמו בצווים רבים אחרים) הם תנ"צ כורש ברנור וסנ"צ שמואל שרביט. 

ד. אין תאריך על התצלום, אבל אבישי גרינצייג (שמחזיק בידו את כל המסמך) פתר לבד את תעלומת התאריך של המסמך במענה לעו"ד פוקס: התאריך: 6.3.17.

כלומר: המזכר הזה חובר ביום הוצאת צו האזנת הסתר הראשון (למעשה השני, אחרי הצו של "מחקרי תקשורת" ב-8.2.17, שנחתם בפועל ב-9.2.17). זה המזכר הסודי, שהוגש לשופט המחוזי (כנראה נשיא בית המשפט המחוזי או סגנו), באותו יום, שופט מכובד, שכנראה לא שאל מהיכן המידע המדהים המצוי בו והיכן אישורי הפרקליטות והיועמ"ש להאזין לסביבת רוה"מ.
 
ה. למה ניתנו עוד צווים (קודם למסמך הנ"ל ב-9.2.17 - צו מחקרי תקשורת, ואחרי יומיים של מתן צו האזנות סתר מהמסמך שפורסם לעיל (6.3.17) יצא עוד צו האזנות סתר ב-8.3.17)? ברור, שהבקשה כאן היא לצו האזנת סתר לשיחות (כלומר: שימוש במערכת "ורינט"), וזה לא "צו מחקרי תקשורת". (ראה עדכון 20.2.22 כאן למטה).

כלומר: די ברור, שהמזכר הסודי ביותר הזה הוא תוצר של צו קודם של "מחקרי תקשורת", שאין לו זכר כאן, והעלמת פרט חשוב הזה, היא חלק מהטעיית השופט המחוזי (סגנית נשיא) ע"י צמרת המשטרה.

כ"כ יש התעלמות מוחלטת מחוק חסינות חברי הכנסת בפרק אודות: "חסינות בפני האזנת סתר". 
 
הסבר קצר להבהרת הנקודה הזו: "צו נתוני תקשורת" הוא רק לפי "חוק נתוני תקשורת". "צו האזנת סתר" יכול ויכלול את 2 החוקים בצו אחד (הסברים נוספים למתעניינים: כאן וכאן). לכן, הסבירות היא, שקודם הוצא "צו נתוני תקשורת", כדי לראות עם מי נתן אשל מדבר (למשל אם הוא מדבר עם בני משפחת נתניהו. ברור שאת זה הם חיפשו, לא את השיחות שלו עם אשתו, או כל אדם לא רלוונטי לתיק חקירה אפשרי או קיים).

ב"מחקרי תקשורת" כנראה מיד גילו מהר, שאכן נתן אשל מדבר עם נתניהו והמעגל סביבו (אישה, ילדים, עוזרים וכיו"ב), ולכן החליטו לעבור ל"צו האזנת סתר", שמאפשר הרבה יותר יכולות, במערכת ורינט, מה שכולל שמיעת השיחות וקריאת המסרונים.

כך שסביר, ש"צו האזנת סתר" הראשון מ-6.3.17, על פי "חוק האזנות סתר", הוא באותו עניין ובהמשך של "צו מחקרי תקשורת" מ-9.2.17. צו שני להאזנת סתר ממש אחרי כמה ימים: 8.3.17, הוא כרגע תעלומה. (ראה עדכון 20.2.22 כאן למטה).

עד שלא נראה את כלל החומר, לא נדע. כרגע כלל החומר מוסתר בצווי חיסיון, שהפנסיונר משב"ס (כאן), חתם בסיטונות... שערורייה בפני עצמה, שלא נעסוק בה כאן.

כך, השב"כ (ראה גם כאן) פועל שנים ועד היום בשת"פ מלא עם המשטרה בתחום "האזנות הסתר" ובנושאים חשאיים רבים, וגם מעורב בתחום החסיונות, באמצעות יוצא השב"כ וחברו של רנ"צ בדימוס רוני אלשיך, מראשי השב"כ לשעבר. 
 
ו. היות ומדובר במסמך במפורש, שרוה"מ וסביבתו יכולים להיות מוקלטים בשיחות, לא מצוין בו האם ניתן אישור יועמ"ש לדבר כזה מחריד ובלתי חוקי בעליל, הסותר גם חוק יסוד.
 
ז. הבקשה לצו האזנת סתר היא לחודשים (לא כתוב לכמה חודשים). אם ניתן צו לחודשים (אולי הכוונה לחודשיים?). אז למה הוצא צו נוסף לנתן אשל ב-8.3.17? (ראה עדכון 20.2.22 כאן למטה).

מזעזע ברמות בלתי הגיוניות.

3. לקחים המלצות וקריאה לשר הבט"פ:
א. אמנם הקריאה הקודמת שלי לשר הבט"פ עמר בר-לב (בתמונה משמאל, מוויקיפדיה) - לא נענתה.

אולם, אין לנו שר אחר הממונה על המשטרה.

לכן, השר חייב להורות לבצע "הקפאת מצב" בכל מערכות המודיעין המשטרתיות המכונות בשם "מלאכת מחשבת" (פירוט בהמשך), כדי למנוע השמדת ראיות, תיאום עדויות ושיבוש הליכי חקירה ומשפט. 
 
ב. על השר להורות להקים צוות פנימי הכפוף רק אליו, שיתחיל לסרוק ולמפות את כל ההחלטות הבלתי חוקיות בתחום האזנות הסתר ופעילות המודיעין והחקירות סביב "תיקי האלפים". מטרת המיפוי: מניעת "השמדת ראיות", כמופיע בסעיף הקודם.
 
ג. על השר להורות להקים צוות פנימי הכפוף רק אליו, כדי לסרוק ולמפות את המסמכים המצביעים על כך, שהפרקליטות והיועמ"ש נתנו אישורם לכל הפעילות הבלתי חוקית של המשטרה סביב "תיקי האלפים". מטרת המיפוי: למנוע "השמדת ראיות", כמופיע בסעף הראשון והדיפת טענות הפרקליטות, שכל העבירות, שנחשפו בשבוע האחרון, בוצעו ע"י המשטרה, על דעת עצמה.

ד. חובה על השר לבצע בדחיפות בחינה מחודשת של כל נושא קבלת המידע המודיעיני ממקורות אינטרסנטים כמו עיתונאים ופוליטיקאים:
1) ככל שאני מתרשם, שעיתונאי היווה את המקור לידיעות בתיקים המדוברים במסמך שנחשף, הרי זה מקור בלתי אמין, שנשען על רכילות ואף בעל אינטרסים כאלו או אחרים.

ראוי להזכיר אך לאחרונה את החשיפה של רביב דרוקר כאן, בעניין עיתונאי, שהיה במטה השב"כ בירושלים, והקשר של זה לחדירה למכשיר של אמי פלמור, לשעבר מנכ"לית משרד המשפטים.

בהערת אגב לסיפור הזה של רביב דרוקר (שמספר, ככל הנראה, על חברו בן כספית, שהוזמן למתקן ההאזנה של השב"כ בי-ם), יש פרט אחד מרכזי שלא מתחבר, וזה שמחאת והפגנות יוצאי אתיופיה לא הייתה בקיץ 2016 (ההפגנה הכי קרובה הייתה ב-20.3.16, רחוק מאוד מקיץ 2016 וההפגנה הבאה הייתה בנובמבר 2016 בתגובה להחלטת ממשלה להקפיא את העלאת שארית יוצאי אתיופיה), ואמי פלמור קיבלה תפקיד בנושא האתיופים בהחלטת ממשלה ב-4.2.16 (סעיף 3 כאן), אך רק ב-19.8.16 הוגדרו התפקידים, הסמכויות והמטלות של הצוות החדש הזה, שאמי פלמור עומדת בראשו (כאן) [הדו"ח המסכם של "הצוות למיגור גזענות נגד יוצאי אתיופיה", שנודע גם כ"דו"ח פלמור" הוגש בחודש אוגוסט 2016 ואומץ בהחלטה של ה-19.8.16], ועד מועד זה הצוות טרם החל לפעול, בגלל היעדר הגדרות והתנגשות במשימות עם צוות בין-משרדי שהיא עמדה בראשו שכבר עסק בנושא זה מקודם. אם לא די בכך, הדו"ח של הצוות החדש הזה בראשות אמי פלמור, הוגש לממשלה רק בסוף 2016 וההמלצות אומצו ב-5.1.17 (כאן).
כלומר: על פי ניתוח לוח הזמנים הזה, לא הייתה כל סיבה להאזין לאמי פלמור בקיץ 2016, כי בתקופת זמן זה, לא הייתה מחאה של האתיופים ולא היה תכנון ידוע להפגנות של אתיופים, ובאותה עת עדיין היא (אמי פלמור) כנראה לא עשתה, ממש באותה עת, או קודם לכן, בעניין זה דבר וחצי דבר שעלול לסכן (או להרגיז) מישהו במשטרה, עד כדי כך שיפעילו במטה השב"כ, כלי יקר כל כך כמו פגסוס, כדי לעקוב אחריה ואחרי הפעילים במחאה, שבאותה עת לא הייתה מסוכנת, קיימת או בכלל. מה גם שזה בכלל לא תפקידו של השב"כ, לעסוק במחאות אזרחיות ובהפגנות אזרחיות. תזכורת קטנה: מי שעסק בהעלאת יוצאי אתיופיה לארץ היה המוסד. כ"כ נראה בדיווח הזה שהשב"כ השתמש כאן בבן כספית כ"בודל" מודיעיני, כדי להעביר מסר מאיים (לכאורה) לאמי פלמור, כדי ש"לא תתעסק עם המשטרה". ייתכן ומדובר כאן בסיפור שונה לחלוטין, מזה שפורסם בערוץ 13, והוא נעוץ גם בפרשות חמורות אחרות, שהיו אז ב-2016.  

נחזור לעניין הצווים: מכאן, שהמסלול של מידע כזה (כפי שנחשף לעיל בפרשה של נתן אשל), הוא לא לראש דסק ביאח"ה בדרגת רס"ב. מידע רגיש כזה חייב לעבור דרך בכירים: ראש אח"ם, ראש חטיבת המודיעין באח"ם, וכמובן המפקדים הבכירים בלהב 433 וביאח"ה. 
 
2) במסמך של ראש הדסק ביאח"ה, הנימוק המרכזי הוא, שהמידע נשען על מספר מקורות מהימנים ומוצלבים קרי: לפחות 2 מקורות מהימנים, ללא קשר ביניהם, שאומרים את אותו דבר. זה דבר, שנראה מומצא ולכן זה דבר, שצריך לבדוק: כמה מקורות, מה סיווג המקורות על פי מדדי מהימנות ותקפות והעיקר: מי הזין, מתי הזין, מה תוכן הידיעות, שהוזנו למערכת?
 
3) יש לכך חשיבות עליונה, מכיוון שיש איסור מוחלט להפעיל איסוף מודיעיני על נבחרי ציבור ללא אישור יועמ"ש.
אז אם אין אישור יועמ"ש, זו פעולה אסורה בתכלית. דוגמה לנוהל משטרתי כזה יש כאן. כמובן, שאם המקור הוא עיתונאי, יש כללים ברורים גם כן לעניין קבלת מידע מעיתונאי (דוגמה לנוהל משטרתי שכזה - כאן), באלה תנאים ומי מאשר.

יש לבחון אם הכללים הללו לרבות הנחיות "ועדת זיילר" קוימו כאן. כל כלל בהקשר זה הוא "כלל ברזל", שאחרת ניתן לפגוע בכל איש ציבור בהטלת בוץ ורפש פלילי עליו ללא מעצורים.

4) לכן, יש לרכז ולהכיר את כל הנהלים וההנחיות בתחום חקירת אישי ציבור, וללכת ל"אבן הראשה" של צבר הידיעות הזה לנתח את כלל ההיבטים, בהתייחס לסטייה מהנהלים, ומה טעון עדכון ושינוי.
 
5) ככל שאני מתרשם, יש כאן אכן "מסע דייג פראי" ללא פיקוח ובקרה תוך, לכאורה, הכשלת השופטים, שחתמו על הצווים. זה נושא, שמקומו בחקירה פלילית. 
 
6) כאמור, חקירת ראש ממשלה מובלת ומנוהלת אך ורק ע"י בכירי המשטרה: ראש אח"ם, ראש להב 433 בידיעת מפכ"ל, פרקליט מדינה ויועמ"ש לממשלה. כל צעד ושעל צריך להיות מפוקח ומבוקר. לכן, אין מצב (למעט אם מדובר ביוזמה פלילית של מפקדים זוטרים, מה שלא נראה סביר), שניתן לגלגל תעשייה כזו של מידעים וצווים, ללא כל בקרה.

החשד כאן הוא של קבלת שוחד כספי ואחר ע"י נתניהו מבעלי "ישראל היום" ומבעלי "ערוץ 10" ועל כזה חשד צריכות להיות ישיבות בין בכירי האח"ם, כולל דיווח הדוק למפכ"ל ודיונים בינם לבין יועמ"ש ופרקליט מדינה, מפאת הרגישות. יש תיעוד וחייב להיות תיעוד כזה - במערכת. 
 
7) כ"כ, אין לשלול, שהיה שימוש ברוגלה מסוג פגסוס גם כלפי נתן אשל, בשלב הראשון, כנראה בשב"כ, תחת "צו מחקרי תקשורת". ברור שזה לא חוקי. יכול להיות, שתוצרי הרוגלה הבלתי חוקית הולבנו ע"י הזנתן למערכת כידיעות. אם ההשערה הזו נכונה, זה חמור מאוד, כי לא יהיה כתוב בדו"ח ההאזנה, שזה מתוצרי רוגלה, אלא ימציאו משהו אחר כדי להסתיר את הפגסוס.
 
8) לא מן הנמנע וזה די בטוח, שהמשטרה האזינה לכל השמות המצויים במזכר, או לפחות לרובם. די ברור, שגם זה מוסתר היטב. אין להסתפק בחשיפת המסמכים הנוגעים לנתן אשל, אלא גם בהתייחס לכל השמות המוזכרים במסמך הזה ובמיוחד בהתייחס לארנון מילצ'ן ושלדון אדלסון ז"ל, שהיה צורך להאזין להם גם בחו"ל. 
 
9) כאמור לעיל, בדיקת המידע שהתקבל אמורה להיעשות במערכת המודיעין, ששמה "מלאכת מחשבת". זה שם מאגר המודיעין של המשטרה, לשם מוזנות כל הידיעות ע"י עובדי ועובדות הערכה, משם הן נשלפות לצרכים חקירתיים משפטיים (צווים וכד').

אנשי המחקר יכולים לבצע מחקר על תופעה או נושא, למשל סקירות בנושא סחר בסמים, סחר באמל"ח, פשיעה במגזר הערבי וכיו"ב. במערכת הזו יש הרשאות ומידור חמורים. למשל, לא כל אחד יכול לראות ידיעות סב״מ של יאח"ה, יאל"כ, יחב"ל וכיו"ב.
 
אם ניקח כ-Case Study את ה"פייק סב"מ" ("פרשת סוריאנו") של המפכ"ל דאז רוני אלשיך, על כך, שנתניהו שלח חוקרים פרטיים אחרי ראשי להב 433, יש לבדוק את ציר הזמנים של מועד הזנת ׳הידיעה׳ הזו, מול פטפוטי המפכ"ל על המידע בתקשורת והתנערות היועמ"ש מהידיעה (שראה בה רכילות, או שמועה).

איך יכול להיות שידיעת סב״מ מדובררת ע"י המפכ"ל ולא פעם אחת, כמה פעמים ובדיעבד ובתוכניות טלוויזיה ובספרו. דברור מידע מודיעיני מסוג סב"מ זו עבירת בטחון שדה מן החמורות שיש וכאיש שב"כ לשעבר, יש להניח שהמפכ"ל דאז הרשה לעצמו לקשקש זאת, כי ידע, שזה "פייק סב"מ".

יודגש שוב, שחשיפת מידע מודיעיני משמעו חשיפת מקורות וסיכון חייהם של המקורות וגם חשיפת אמצעים ושיטות איסוף מידע.
 
אגב, אפשר לראות מי העיתונאים, שעסקו בכך באותה עת, ומכך להסיק, שהמפכ"ל הוא זה שהדליף להם, או, לכאורה, ניצב (בדימוס) מני יצחקי, או מי מפקודיהם, ואם זה ייחקר לעומק, אולי אח"כ יסתבר, שאולי הם בעצמם היו המקור לידיעה, והיא "עשתה סיבוב" דרך המשטרה לתקשורת בחזרה, מהיכן שיצאה.

כהערת אגב אציין, שנראה, שהרעיונות לבנות מפלצת מודיעין אותה טיפח והעצים המפכ"ל רוני אלשיך, נולדו בעיקר במוחו של מני יצחקי, עוד בטרם שהתמנה לראש אח"ם. מצ"ב כאן ריאיון שנערך עימו בעת שהיה תנ"צ, ראש חטיבת המודיעין (היה רח"ט מודיעין באח"מ בשנים 2007 עד 2010), וכל הסממנים של מעקבים והאזנות לאזרחים, נובעים מהשקפת עולמו הברורה, שמובאת בריאיון, שנערך עימו אז. הוא מדבר על זה בגלוי - גם אחרי שיצא לפנסיה - כאן. 

הרעיון של הפיכת מדינת ישראל ל"שטאזילנד" והפיכת המשטרה לשב"כ (גוף העוסק בעיקר בסיכול ובמניעה. חקירה בשב"כ מתבצעת בעיקר כשהסיכול והמניעה כשלו לאתר ולזהות מראש את המחבל...), מופיע גם בדבריו של רנ"צ דאז רוני אלשיך, מפכ"ל המשטרה, בוועדת החוקה חוק ומשפט בכנסת ב-11.7.16, והנה הציטוט המרכזי בדבריו, מתוך מסמך סיכום הדיון:

 
10) בשורה התחתונה של ניתוח תהליכי הטיפול במידע: כל הידיעות בתיקי נתניהו, לפחות בפרק הזמן הספציפי שיש כאן, ינואר- אפריל 2017, ואולי אף בהיקף נרחב יותר, צריכות להישלף ולהיבדק בהצלבה עם תוצרי ההאזנות הסתר והרוגלה, שהופעלו בסיגינט. צריך לבנות כאן ציר זמנים מסודר, כדי לראות מה הוביל למה, מי אישר ומה היה תהליך הזרימה והאישורים של המידע. 

הזמן לשקרים - נגמר.

הכתבה נשלחה לתגובה למשטרה, לשר לביטחון פנים ולפרקליטות. ככל שתתקבל תגובתם אעדכן.

עדכון 20.2.22: בעקבות הערת אחד הקוראים הערניים שלנו, עולה, שהמסמך הסודי ביותר (לשעבר) מצוי גם בערר, שהגיש נוני מוזס ב-13.9.20 לביהמ"ש, מה שפורסם בקצרה ב-News1 - כאן.
המסמך המלא נמצא - כאן.
3 הצווים בעניינו של נתן אשל נמצאים במסמך זה בטווח עמודים 22-35. לנוחות הקוראים חתכתי את עמודים 22-35 והם נמצאים - כאן. דפים אלה מכילים את כל התכתובת של כל 3 הצווים שהוצאות בעניינו של נתן אשל.

5 תובנות נוספות העולות מעדכון המסמכים הללו ולגבי 3 הצווים:
א. הבקשות לצווי האזנת הסתר הוגשו לבית המשפט המחוזי מרכז ע"י תנ"צ כורש ברנור ולא סביר שהוגשו לבית המשפט ללא ידיעת הפרקליטות.

ב. בבקשה של תנ"צ כורש ברנור 6.3.17 הוא איננו מציין בפני השופטת, שחתמה על צו האזנת סתר (כבוד השופטת רות לורך, סגנית נשיא בביהמ"ש המחוזי מרכז לוד), על כך, שהוצא כבר צו האזנת סתר לפי חוק נתוני תקשורת קודם לכן ב-8.2.17 (נחתם ב-9.2.17).

ג. צו האזנת הסתר השני מ-8.3.17 הוצא לקו בביתו של נתן אשל, לאחר שהתברר שהוא מדבר עם אנשים גם מהטלפון הקווי מביתו והצו הראשון להאזנת סתר מ-6.3.17 היה רק למכשיר הסלולר שלו.

תשומת לב לתאריכים: ב- 3.3.16 היה יום חמישי, אז עו"ד ד"ר מנדלבליט נתן אישור *לבדיקה בלבד*, ולהזכיר שד"ר מנדלבליט אמר בריאיון שזה היה 'זוטי דברים', ומהאישור הזה, החוקרים בליווי הפרקליטות, הלכו *מיד* ביום ראשון שזה ה-6.3 להוציא אישור האזנה לנתן אשל... זאת, כשכל מה שמותר להם לקבל במסגרת בדיקה מקדימה זה "נתוני תקשורת", כאמור בסעיף 14ח בנוהל "בדיקה מקדימה", והם הוציאו "צו האזנת סתר" (למעשה הוציאו 2 "צווי האזנת סתר" בזה אחר זה ואח"כ צו אחד של "נתוני תקשורת", כמפורט בתחילת הכתבה), שזה אסור, כאמור בסעיף 15ה בנוהל זה.

ד. ההאשמות המיוחסות לנתן אשל הן מאוד מוזרות וכוללות סעיפים דוגמת שיבוש חקירה, הדחה בחקירה (כשאין שום חקירה), לקיחת שוחד ותיווך בשוחד (כשאין שום ראיות) וקשירת קשר לביצוע פשע (כשלא ברור מהו). ניכר, שמדובר בפיברוק מוחלט.

כך, התעלמו ראשי היחידה, תנ"צ (כיום ניצב) ערן קמין ותנ"צ כורש ברנור, מהחלטת היועמ"ש (עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט) ופרקליט המדינה (עו"ד שי ניצן) דאז, לא לקבל מידע מודיעיני מעיתונאים, בדגש על בן כספית: כאן, לקוח מכאן. 

האם ההאזנות וההתנכלות לנתן אשל החלו בגלל זה - כאן (או כאן)? 

ה. צו קבלת נתוני תקשורת, שהוגש ב-8.2.17, הוגש לבית משפט השלום בראשון לציון ע"י מחלק הערכה ביאח"ה, וחתמה עליו כבוד השופטת נשיאת בית המשפט בראשון לציון עינת רון, שפרסמנו אודותיה וקשריה עם היועמ"ש ד"ר אביחי מנדלבליט (הייתה כפופה ישירות אליו בשירותה בצה"ל).

גם שופטת זו לא טרחה לבדוק את נכונות ורצינות המידע, שנמסר לה, לא בדקה מי המואזן והעיקר - לא טרחה לבדוק האם יש אישור יועמ"ש לבצע האזנת סתר לפי חוק נתוני תקשורת, בגלל מעורבות אפשרית של רוה"מ דאז ושרי ממשלה בשיחות הללו.

עדכון 25.2.22:
אלי ציפורי פרסם בטוויטר (בעניינו של שמואל שרביט):

חתנו במקום תחנו*

עדכון 26.2.22: אלי ציפורי פרסם בטוויטר:


המסמכים בתמונות לעיל בציוץ מעל נמצאים כאן וכאן.

עדכון 27.2.22: אלי ציפורי פרסם בטוויטר:

 
המסמך המלא - כאן.

עדכון 1.3.22: אלי ציפורי פרסם בטוויטר:


יצויין שההאזנות ו"השאיבות" הלא חוקיות של מידע מסמארטפונים, לכאורה, שבוצעו על פי הדיווחים (שגם היועמ"ש התייחס אליהם, במכתבו למפכ"ל המצ"ב מ-20.1.22), מסמך הסותר את מכתבו של היועמ"ש למשטרה - כאן ומתוקן כאן (ועל פיו פועלת המשטרה מאז ומתמיד, כלומר חודרת לסמארטפונים מרחוק על פי "חוק נתוני תקשורת", ומאזינה לשיחות על פי "חוק האזנות סתר"), פעילות האזנה ואיסוף מידע ביחידת הסיגינט-סייבר המשטרתית, השוכנת בהר החוצבים בי-ם ובשלוחה שלה ביחידת הסיגינט-סייבר של השב"כ (הכניסה ליחידה זו בתמונה משמאל), בוצעו על פי פירוש עקום ויצירתי לחוק, שהוציא היועמ"ש בהנחיה 4.42204, הנחיה, ששמה "בדיקה מקדימה" המצ"ב.

בסעיף 14 בהנחיה לא מוכרת לציבור זו מהיועמ"ש, שחוברה ע"י עו"ד שי ניצן, יש היתר לבצע פעולות רבות עוד בטרם בפתיחת תיק חקירה (כלומר: בשלב איסוף המודיעין והמידע), ובכלל זה איסוף מידע באמצעות "חוק נתוני תקשורת" (סעיף 14 ח' בהנחיה, מה שקיבל פירוש מעוות ביותר מפרקליט המדינה דאז, עו"ד שי ניצן) ואיסוף מידע מעננים (כל תכולת הסמארטפון נמצאת בעננים) (סעיף 14 ד' בהנחיה הזו).

לגבי הוצאת מידע באופן סמוי ומרחוק מהעננים: המשטרה חודרת למיילים, לתמונות ולמסרים של אזרחים, מבלי שהם יודעים על כך, במאות ואולי אלפי מקרים שונים כל שנה - המשטרה משיגה מידע על חשודים באמצעות ענקיות טכנולוגיה (כמו גוגל, פייסבוק, אפל, אמזון, אורקל וכיו"ב), בלי שהם (בעלי המידע) יודעים על כך. 

הסעיף בחוק (סעיף 43 בחוק) שעליו מסתמכת המשטרה, עוסק בכלל בנושא אחר ולא מתייחס למידע דיגיטלי בכלל ולעננים בפרט. 

יו"ר ועדת החוקה בכנסת ח"כ גלעד קריב דרש ודורש תשובות לשערוריה הזו בדיון בכנסת בנושא זה: "לא ניתן להשלים עם שטחים אפורים". משרד המשפטים החל לבדוק את הנושא - כאן.

כאמור, החדירה הנ"ל באינטרנט להכל, למיילים, לתמונות, לווטסאפ וכד', בכל סוגי העננים ולא רק לגוגל, שדיווחה על כך בכנסת, על כאלף חדירות ושליפת מידע רק ב-2020 בעננים של גוגל, נעשתה ונעשית ע"ס סעיף חוק 43 לחוק מעצר וחיפושים, חוק שבכלל לא רלוונטי ולמעשה נעשה בו שימוש לרעה, כלדקמן:



כלומר: מדובר בהונאת השופטים, שחותמים על צו "להציג חפץ", בלי להבין על מה הם חותמים. זאת, כי החפץ הזה הוא לא ממש חפץ שנמצא בידי אדם, כאמור בחוק, אלא שליפה בסתר של מידע פרטי - אישי, הנמצא בענן של ספקי השירות בענן (כמעט כל תכולת הסמארטפון נמצאת בעננים שונים, של ספקי שירותי הענן. למשל: באייפונים כל המידע מהסמארטפון נמצא בענן של אפל).

מה היקף התופעה? לא ידוע. הכל סודי. למה שתדעו? 

עדכון 2.3.22: נשלחו שאלות נוקבות ביותר לצמרת השב"כ ולרוה"מ, בעניין מה שנחשף על ידי בסדרת חשיפות זו - כאן. תשובות לא התקבלו. די ברור למה. 

עו"ד יהודית תירוש חשפה (בטעות או לא בטעות, זה לא ברור), את שיטת המידור וההפרדה בין הנתונים שנאספים במסוף הפגסוס של השב"כ במטה ההאזנות של השב"כ בירושלים, לבין איסוף הנתונים הללו ע"י אנשי הסיגינט - סייבר של המחוזות ויחידות החקירה הארציות של המשטרה, שוטרים של מערך הסיגינט-סייבר הארצי, שהמטה המרכזי שלו מצוי בהר-החוצבים בי-ם. 
במקרה שנדון בבית המשפט המחוזי ב-28.2.22 בעניין שימוש בפגסוס כנגד שלמה פילבר ("עד המדינה" המדומיין), איש הסיגינט של להב 433 מלוד, הגיע לירושלים וצילם \ הדפיס מסכים מהמסוף של השב"כ המצוי במשטרה (זו שיטת המידור בין השב"כ למשטרה). פירוט מלא של חשיפה זו נמצא כאן: https://bit.ly/MasofShabak.

עדכון 13.4.22: הגשה תלונה למח"ש בגין מה שנחשף בכתבה מעל - כאן, התקבלה תגובה ממח"ש בדבר אי חקירת התלונה - כאן, הוגש ערר למחלקת עררים בפרקליטות המדינה לגבי החלטת זו של מח"ש (לא לחקור) - כאן. 

עדכון 5.5.22: נחשף שרנ"צ בגימ. רוני אלשיך הצטרף במועד לא ידוע כ"שותף כללי" לקרן AWZ. נשלחה סדרת שאלות לקרן זו, שאלות שטרם נענו - כאן. 

9.5.22: נשלחו שאלות ל-INSS לגבי ניצב בגמלאות מני יצחקי המועסק שם - כאן. השאלות לא נענו. די ברור למה. 

עדכון 9.12.22: לפתע, אחרי 7 חודשים משאלות אבי וייס, מתקבלת תשובה מאוד מוזרה מ-INSS (מכון מחקר באוניברסיטת ת"א) לגבי ניצב (בגימ.) מני יצחקי. מה עורר את המכון אחרי 7 חודשים לענות לשאלות ובמענה קצר של התחמקות? זה עוד יתברר בעתיד הקרוב.... המענה כאן. 

עדכון 23.5.22: הוגש ערר לגבי אי הטיפול בתלונתי למח"ש - כאן. הערר הועבר להמשך טיפול מחלקת עררים בפרקליטות המדינה - כאן. 

עדכונים 30.5.22:
א. "שיטת רביב דרוקר" כפי שנחשפה ע"י אלדד יניב באתר "מידה" - כאן.
כ"כ יואב פרנק חשף מידע על רביב דרוקר בציוציו בטוויטר - כאן.
קודם לכן, אראל סג"ל חשף בטוויטר מידע מביך ביותר על רביב דרוקר - כאן. 

ב. פרקליטי נתניהו (עו"ד עמית חדד, עו"ד נועה מילשטיין ועו"ד יאיר לשם) הגישו עתירה לגילוי ראיה חסויה: לחשוף את המתחזה לעיתונאי: בן כספית. העתירה המלאה מצויה - כאן. 

את בן כספית חשפתי מזמן כ"מויסר", יחד עם חבריו למקצוע הייחודי הזה. ראו ב-3 הכתבות: https://bit.ly/Tik1000,     https://bit.ly/Tik1000HidingSecrets, https://bit.ly/BenCaspitShabak. 

המידע העיקרי מהחשיפות הללו נמצא בסרטון יוטיוב (ריאיון אצל אבי רצון) כאן: https://youtu.be/YindV1bKdXI. 

כהשלמה לפנייה של פרקליטי נתניהו לבית המשפט בעתירה לגילוי ראיות חסויות הנוגעות למידע של בן כספית, מצ"ב השאלות ששלחתי באפריל 2022 לכל המעורבים בשערורייה הזו ובכללם בן כספית (איש לא ענה, די ברור למה) - כאן. 

עדכון 29.6.22: בעקבות "ההתקפה" של אבי וייס אמש על דוברות המשטרה (בעניינו של תנ"צ כורש ברנור), שבה, בין היתר, אבי וייס ציין שלא קיבלתי מענה על חשיפות מלפני חצי שנה ויותר, אז הבוקר הם הזדרזו לענות לאבי וייס תשובה נהדרת ומתחמקת על החשיפות של העבר... התגובה - מצ"ב כאן.

עדכון 28.7.22: לאור חשיפות משה סעדה, סגן ומ"מ ראש מח"ש לשעבר, הועלתה דרישה לבדוק את סגירת התיק שנפתח כנגד ניצב (בדימ.) ריטמן - כאן. 

עדכון 11.1.23: יוסי באום צייץ כאן שרשור מדהים בטוויטר המבוסס על מסמכים מקוריים שפורסמו באתר Telecom News, לפיו בן משפחת ריבלין (לשעבר נשיא המדינה) מעורב בתפירת "תיקי האלפים", על בסיס מידע שהתקבל מבן כספית.

עדכון 12.3.23:
א. לאור החשיפות הרבות ב"פרשת חדרה" נשלחה פנייה למשרד המשפטים האם מאגרי המידע הסודיים של המשטרה ("פגסוס" ו"תיעוד חזותי"), שפוגעים (לכאורה) בפרטיות של הציבור, נרשמו כחוק. הפנייה - כאן. 

ביום 13.3.23 התקבלה תשובה מהירה ודי מתחמקת ממשרד המשפטים - כאן. 

ב. המכון הישראלי לדמוקרטיה שלח ליו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, מסמך מקצועי חשוב ביותר בנוגע להפעלת הפגסוס - כאן. מומלץ למתעניינים בנושא. המסמך הזה משלים את דו"ח המחקר המאוד מקצועי ומעמיק של איגוד האינטרנט הישראלי שפורסם לא מכבר - כאן. 

עדכון 17.4.23: מח"ש החליטה לסגור את תלונתי כנגד תנ"צ יואב תלם ועוד קציני משטרה - כאן. בעקבות ההחלטה נשלח ערר למשרד המשפטים - כאן. במקביל מוגשת בקרוב תלונה למח"ש ולשר כנגד תנ"צ יואב תלם, ע"י טל רימר (טיוטת התלונה שלו נמצאת כאן). 

עדכון 6.6.23: בהמשך לעדכון 23.5.22 לעיל, מחלקת עררים בפרקליטות שלחה הודעה שנדרש זמן נוסף למתן החלטה בערר וההחלטה תתקבל עד 18.8.23 (אלא אם יידרש זמן נוסף...) - כאן. 

עדכון 18.6.23: גרף 2016-2022 סך צווי האזנת סתר לפי חוק נתוני תקשורת - כאן.

עדכון 15.4.24: במהלך חקירת תנ"צ כורש ברנור בתיק 1000 בביהמ"ש המחוזי בי-ם, פרסם עו"ד עידו שיפוני בטוויטר את הקטע הבא:



נספח: 
רשימת חשיפות קודמות ופרקי הסדרה (זה פרק שביעי) ב"פרשת פגסוס", כתבות מלאות מסמכים בלעדיים בכמויות וגילויים מהממים בלעדיים, מומלצות לקריאה למתעניינים בפרשה המחרידה הזו:

הפרק הראשון פורסם תחת הכותרת: תפירת תיק 4000: 6 גילויים המוכיחים שהשימוש בתוכנת הריגול היה בלתי חוקי - כאן.

הפרק השני פורסם תחת הכותרת: תפירת תיק 4000: חשיפת פרטי המפלצת של תוכנת הריגול המשטרתית אחריכם - כאן.
 
הפרק השלישי פורסם תחת הכותרת: רעידת האדמה של תפירת תיק 4000: ריגול בלתי חוקי וקשירת קשר להפלת שלטון - כאן. 
 
הפרק הרביעי פורסם תחת הכותרת: 5 ספינים של הפרקליטות גם לגלגל על המשטרה את האחריות בפרשת הריגול בסמארטפונים -כאן