ב-2017 זכה סיני ליבל בתביעה כנגד חברת הביטוח AIG על כך, שהיא הפרה את "חוק הספאם" בחוק התקשורת ואילצה לקוחות, שהתקשרו למוקד השירות שלה בכל עניין, להסכים בלי יכולת סירוב - לקבל פרסומות ושפרטיהם יועברו לנותני שירות אחרים, שגם הם ישלחו ספאם טלפוני ללקוחות. ההפסד לא הוביל את AIG לתקן את דרכיה, למרות כל ההתראות, ולכן הוגשה כעת תביעה חוזרת ע"י סיני ואתי ליבל, כשהפעם גם הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים נתבעת, שכן לא עשתה מאומה בעקבות ההחלטה השיפוטית מ-2017.
מאת:
אבי וייס, 1.12.20, 10:03
ב-2017 הגיש
סיני ליבל (בתמונה משמאל עם אשתו
אתי, שהצטרפה כעת לתביעה החוזרת של 2020) תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות כנגד חברת הביטוח AIG, על הפרה של "חוק הספאם" ועוד חוקים, בהודעת הפתיחה, שהיא משמיעה לכל המתקשרים אליה.
ב-2017 סיני ליבל זכה בתביעה (בהסדר פשרה) והפרשה הזו תוארה על ידנו בהרחבה בכתבות הבאות:
היות וחברת AIG
לא תיקנה את דרכיה וממשיכה להשמיע ספאם טלפוני ולאסוף פרטי לקוחות, כדי להעביר אותם למפרסמים נוספים, ולאחר שכל הפניות, ש-AIG תתקן את דרכיה לא עזרו, והרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים לא התערבה בעניין זה (לעניין החידלון של משרד התקשורת בעניין זה - נפרט בהמשך), הגישו
סיני ליבל ו
אתי ליבל תביעה חוזרת וחדשה, בבית המשפט לתביעות קטנות, הפעם ע"ס 10 אלף ש"ח, כנגד AIG והרשות להגנת הפרטיות.
דף השער של התביעה מצוי
כאן. התביעה במלואה מצויה
כאן.
במוקד של התביעה (הקודמת מ-2017
שקיימת גם היום) נמצאת ההודעה הקולית הבאה, ש-AIG משמיעה לכל המתקשרים אליה:
למה הרשות להגנת הפרטיות נכנסה כנתבעת לתביעה החדשה של משפחת ליבל?
סיני ליבל תובע הפעם את הרשות להגנת פרטיות
לנקוט עמדה (מה שנמנעה לעשות מאז 2017 ועד רגע זה), האם הפרטיקה המקוממת של
צירוף כל מתקשר מזדמן ל-1-800-400-400- מוקד חברת הביטוח
AIG לרשימת תפוצה לספאם ללא הסכמתו האקטיבית (רק מודיעים לו שצורף), היא חוקית. וכן, האם לא די בכך, שפרטיו של כל מתקשר נאספים במהלך ההתקשורת
לשם העברת המידע הזה גם לצדדים שלישיים - ללא ש-
AIG מאפשרת למתקשר מנגנון הסרה פשוט, יעיל ואפקטיבי, כפי ש"חוק הספאם" (חלק מחוק התקשורת) מחייב - וכפי שבית המשפט העליון הבהיר בתביעה הייצוגית כנגד סלקום (בעילה דומה של מנגון הסרה לא פשוט ולא יעיל).
כאמור, זאת התביעה השנייה של
סיני ליבל הפעם עם אשתו, כנגד AIG בעילה זהה.
AIG לא אימצה את המלצת בית המשפט, שנתן תוקף להסכם הפשרה ב-2017 ו-AIG פשוט צפצפה על בית המשפט, והרגולטורים (משרד התקשורת והרשות להגנת הפרטיות), התעלמו מהצפצוף הזה.
ביקשתי את תגובת AIG ושל הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים.
תגובה קיבלתי רק מהרשות להגנת הפרטיות בזו הלשון: "אבי שלום,
להלן תגובת הרשות להגנת הפרטיות: הרשות להגנת הפרטיות תפעל בהתאם להחלטת בית המשפט בנושא ותגיב באמצעות הפרקליטות, ככל שתידרש, לאחר שתלמד את כתב התביעה."
סיני ליבל: "מדובר בסוגיה עקרונית, מהי הסכמה של צרכן לקבל ספאם. אין לי דבר אישי נגד חברת הביטוח AIG, והבהרתי לפרוטוקול כבר ב-2017 כי אני לקוח מאוד מרוצה מהשירותים של חברת AIG.
אם AIG תתקן את נוסח ההודעה המוקלטת, נוסח מקומם - למתקשרים 1-800-400-400 - מצוין. בזה תסתיים תביעתי. אם לא - בית המשפט יכריע ויצטרך לקבוע אם מדובר בהפרת הדין בהיבט של הפרת 'חוק הספאם', כדי שתקבע הלכה ברורה ולא משתמעת לשתי פנים, מה מותר ומה אסור לכל מחזיק מאגרי מידע בישראל לעשות עם המידע, שנמסר לו, כשהצרכן בסך הכל פנה בבקשה לקבל הצעה לקבלת שירותים מהחברה.
לא צריך להיות משפטן דגול כדי להבין, שהעובדה כי AIG אומרת, שתשתמש במאגר המידע, שנמסר לה, לצורך ביטוחים שונים - לצדדים שלישיים, היא הפרת "חוק הגנת הפרטיות" - וצפי ל"גשם״ של סאפם טלפוני, בשיחות ומסרונים על המתקשרים, שהתקשרו אליה למוקד.
הקריאה של בית המשפט מ-2017 לתקן את הפתיח בהודעת החברה למתקשרים אליה 'נפלה על אוזניים ערלות' ולכן בתחילת נובמבר 2020 הגשתי תביעה חוזרת, והפעם גם הרשות להגנת פרטיות נתבעת, שכן נחשפה כבר מאז 2017 לנוסח הפסול של ההודעה במוקד של AIG.
בתגובות, ש-AIG הגיבה בעבר, החברה, בעזות מצח של יועצים משפטים עלומים של החברה, AIG אומרת, שאני בעצם זה, שהתקשרתי אליהם לקבל הצעה לביטוח ולכן אני מסכים אוטומטית ל-3 דברים: הראשון - שהמידע שנמסר כעת בשיחה נמסר מרצוני, השני - שכל מידע, שאמסור בעתיד, נמסר מרצוני, והכי בזוי השלישי - שהם יעבירו את כל המידע שמסרתי אודותיי לצדדים שלישיים, שאני לא יודע בכלל מי הם, כדי שגם הם יציעו לי הצעות ספאם טלפוני.
נמתין בסבלנות לדיון המשפטי החוזר בפרשה זו, שנובעת מהתעקשות ממש לא ברורה ולא מובנת של AIG וחוסר נכונות של הרגולטורים להתערב ולכפות את חוק הספאם על AIG".
למה משרד התקשורת לא מטפל בבעיה (שכן "חוק הספאם" הוא חלק מ"חוק התקשורת" ס' 30א)?
התשובה לשאלה הזו מאוד ברורה והיא לא חדשה:
שמילה מימון, בתמונה משמאל, כיום המשנה למנכ"לית, מאז הגיעו למשרד התקשורת בעשור הקודם ועד היום, "חיסל" כל אפשרות שהציבור יוכל להתלונן במשרד התקשורת בנושאים צרכניים בכלל ובנושאי הספאם וחוק הספאם בפרט.
זו גם הסיבה, שלמשבצת הזו נכנסה
הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, שלאחרונה יזמה
תיקון לחוק הגנת הצרכן בנושא זה (בגלל הוואקום, ש
שמילה מימון וצמרת משרד התקשורת יצרו, מאז העשור הקודם, לציבור הצרכני בישראל).
פירוט המחדל הענק הזה, עניין בלתי מתקבל על הדעת אבל זו המציאות הכיאוטית של משרד התקשורת, שנובע מאינטרסים הזויים של
צמרת משרד התקשורת גם בנושא "חוק הספאם" והסירוב מתמשך של המשרד הממשלתי הזה להגן על הצרכנים בישראל, מפורט בכתבות המובילות הבאות:
ככל שתתקבלנה החלטות בבית המשפט בתביעה זו - נעדכן בהתאם.
