בלעדי. לאחר קדנציה סוערת בה רם לוי, החשב הפורש של משרד התקשורת ניסה (ולא תמיד בהצלחה) לעמוד מול פרץ הוצאת כספי ציבור ללא כל הצדקה, עתיד החשכ"ל (החשב הכללי באוצר) למנות למשרד התקשורת חשב חדש. האם הוא יצליח להיות "שומר החותם" של כספי הציבור? לפי המתרחש בחדשים האחרונים - בספק רב. 
מאת: אבי וייס, 10.2.14, 18:00

במשרד התקשורת יש 2 "שומרי חותם" המנסים, לרוב ללא הצלחה, "לעמוד בפרץ" ולמנוע את בזבוז כספי הציבור, מה שהפך להרגל של ראשי המשרד (שר ומנכ"ל, בשת"פ הדוק עם הלשכה המשפטית, שאת חלקה נפרט בהמשך, ועם הסמנכ"לית הבכירה למנהל ומשאבי אנוש). השניים הם: רם לוי, חשב המשרד ואלון זולר, המבקר הפנימי. שניהם "נלחמו מפנים", אך לא "שכבו על הגדר", כדי להוציא דברים החוצה לגורמי החקירה המוסמכים, כדי שיחקרו את המעשים אותם הם ניסו (ולא תמיד בהצלחה) למנוע.

את הגילויים של מבקר הפנים, אלון זולר, במיוחד בכל הקשור ללשכה המשפטית של משרד התקשורת, שמזה שנים מנהלת למעשה את משרד התקשורת (ולא השר ומהנכ"ל, ש"רוקדים לפי החליל" של ניירות המוכתבים להם מהלשכה המשפטית, שעומדת בקשר ישיר עם בעלי וראשי חברות התקשורת, "מתחת לאף" של השר והמנכ"ל), אחשוף די בקרוב. נושא כבד ורציני העומד בפני עצמו.

בהקשר של החשב, רם לוי, היו שמועות על כך, שהשר (גלעד ארדן) והמנכ"ל (אבי ברגר) (או אולי בעלי תפקידים אחרים), "תפרו לו תיק", כדי לאלץ אותו לפרוש. לכן, פניתי למשרד התקשורת בשאלה: "אודה להתייחסות לפסקה הבאה: דרמה במשרד התקשורת - חשב המשרד רמי לוי עוזב חצי שנה לפני תום הקדנציה של סבב החשבים". 
את תגובת משרד התקשורת באופן רשמי לא קיבלתי. באופן לא רשמי נמסר לי "מדובר בפרישה לגמלאות רגילה באפריל הקרוב". אם אכן זה כך (בהיעדר תגובה רשמית), נאחל לרם לוי פרישה לגמלאות מוצלחת. 

גם לא הצלחתי לקבל תגובה ממשרד התקשורת מי המחליף של רם לוי ומתי הוא ייכנס לתפקיד. בכל מקרה, מי שקובע את זהות החשב במשרדי הממשלה זה משרד האוצר \ החשכ"ל. לאור המדיניות החדשה של החשכ"לית כמפורט כאן, להערכתי הצנועה, יש סיכוי נמוך מאוד, שנראה שינוי לטובה בהיקף בזבוזי כספי הציבור במשרד התקשורת. 

תזכורת קצרה מבזבוזי הכספים של השנתיים האחרונות, לרבות בזבוזים בהיקף כספי מאוד משמעותי המתבצעים ממש בימים אלו:

א. שיפוצים בעלויות מופרזות במשרדים במגדל שלום (משרדי משרד התקשורת בת"א), שיפוצים שסיכנו את יציבות מגדל שלום ויצרו הוצאות נוספות לתיקון הכשלים. פירוט כאן. 

ב. שכירת משרדים שלא לצורך בעלויות מאוד משמעותיות, משרדים שעמדו ריקים וללא כל שימוש, תקופות זמן ארוכות, במגדל שלום. פירוט כאן. 

ג. נסיעות לחו"ל בלי כל חשבון ולצרכים לא ברורים, ע"י השר והמנכ"ל הקודם (זה ממשיך עד היום, הגם שהתחלפו בעלי התפקידים, וגם במצבי חרום ומצוקה, למשל כאן). יש דו"ח שלם וחריף מאוד של מבקר המשרד אלון זולר, המתמקד בעניין זה, בדגש על הנסיעות של המנכ"ל הקודם. 

ד. הקמת ועדות ציבוריות יקרות, מלוות באין ספור יועצים מסביב (כולם כמובן ב"פטורים ממכרזים"), למשל כאן. ברוב הנושאים מדובר בהקמת ועדות ציבוריות 3 פעמים באותו נושא בדיוק, תוך עשור. כך, שהעבודה של הוועדות הקודמות נזרקת לפח. כרגע, יש לפחות 3 ועדות ציבוריות, שמונו ע"י השר גלעד ארדן, שבמקום לקבל החלטות, זורק את הבעיות לוועדות ציבוריות ובכך דוחה את הטיפול בבעיות לזמן בלתי ידוע. אלו ועדות העוסקות בנושאים, שנדונו בלפחות 2 ועדות ציבוריות קודמות להן: 1) עתיד חברת דואר ישראל, 2) טלוויזיה על האינטרנט, 3) השידור הציבורי. 4) הטלוויזיה החינוכית. 

ה. תשלום מופרז על חניות עבור מכוניות עובדי משרד התקשורת ואי סדרים בכל הקשור בתלושי חנייה למכוניות.

ו. הפניית תקציבי הכשרה מקצועית וההדרכה של עובדי המשרד לבילויים במלונות בים המלח ושאר הוצאות (לרבות כיסוי טיולים של המנכ"ל בחו"ל).

ז. הקצאת מורה פרטי לאנגלית לשר הקודם משה כחלון ממש ערב פרישתו (כנראה לקראת יציאתו ללימודים בארה"ב). זה הנושא אולי היחיד, שהחשב רם לוי "נשכב על הגדר" וסרב לחתום על ההזמנה להוצאה הזו והיא לא יצאה לפועל. 

ח. שכירת יועצים בהיקף הולך וגדל, במיוחד עורכי דין, כולם ב"פטור ממכרז", בעלויות לא מבוקרות, ולתחומים מגוונים כמו: השוק הסיטונאי, תדרים וחרום, חברים של מ"מ המנכ"ל, רגולצייתהכבלים והלוויין והטלוויזיה הציבורית (יועץ אישי לשר). 

ט. תכנון עריכת כנס יקר ומיותר, בלי קיום שום הליך מסודר של מכרז (או אפילו פטור ממכרז), ביחד עם עמותה הנמצאת תחת חקירה, כמפורט כאן.