"הרמת מסך" מעל הנושא, שמשרד התקשורת התאמץ במשך שנים להסתיר: מי היה מעורב במכרז, ש"נתפר" עבור היועצת המשפטית של מועצת הכבלים והלוויין בהנחית השר (דאז) משה כחלון. חשיפת המסמכים והשמות, בצד חשיפת ניסיונות הטיוח והאיומים, שנועדו לחסום את החשיפה הנשענת על מסמכים של משרד התקשורת עצמו. 
מאת: אבי וייס, 3.1.17, 07:20

בלעדי: ב-3 כתבות הוכחנו, שהטענה של משרד התקשורת, שמעולם שר התקשורת דאז משה כחלון לא שוחח ולא הנחה את סמנכ"ל בכיר למינהל ומשאבי אנוש במשרד התקשורת- תמי לשם בענייני מכרזי כוח אדם במשרד, היא פשוט מנותקת מכל מציאות (הביטוי הכי עדין, שמצאתי לטענה הזו).

זה הוכח באמצעות מסמכים בחתימת ידם של השר כחלון ותמי לשם, שבהם הם מדווחים במו ידיהם, שהם שוחחו זה עם זו כדי להבטיח, שהמועמד הרצוי לשר יקבל את התפקיד, ומה "התרגיל" שיופעל, כדי שזה ימומש הלכה למעשה (מפורט כאן, כאן וכאן).

כאן "נרים את המסך" ממה שמשרד התקשורת התאמץ להסתיר במשך שנים. בכתבה הקודמת הבאנו את הנחיית השר משה כחלון (כמופיע בתצהיר של תמי לשם), לדאוג, שעו"ד דנה נויפלד (שבעת ההיא הייתה העוזרת של המשנה ליועמ"ש אבי ליכט) תמונה לתפקיד היועמ"ש של מועצת הכבלים והלוויין, והשר קבע, שיש לדאוג לה בתרגיל "מינוי כממלא מקום עד למכרז". זה תרגיל ידוע, שהופעל לא אחת. אולם, במקרה הזה כנראה לא היה ניתן להפעיל את התרגיל כלשונו ופורסם מכרז בין משרדי (מספר 13152/10 שמומש ב"מרכז הערכה" ב-30.11.10, כמפורט בהמשך הכתבה) ונגשו אליו לא מעט מועמדים (11 ליתר דיוק, שמהם 8 עלו לגמר וניגשו ל"מרכז הערכה").

בין המועמדים במכרז הזה היו שניים בולטים: עו"ד דנה נויפלד, שכאמור השר הנחה לבחור אותה, ועו"ד ניר גרסון, המועמד המועדף מטעמו של יו"ר מועצת הכבלים והלוויין באותה עת (ניצן חן), עו"ד ואדם מנוסה וותיק בתפקיד במועצת הכבלים והלוויין, ששימש במשך כ-15 שנה בתפקיד יועץ משפטי במועצת הכבלים והלוויין וזכה כל השנים להערכות גבוהות ביותר, אדם, שהתאים בצורה די מושלמת לתפקיד, שהוצג במכרז.

כדי שהנחיית השר תבוצע, היה צורך למצוא מישהו שישתף פעולה בתרגיל וידאג, שעו"ד גרסון ייפסל וההמלצה תהיה רק על עו"ד דנה נויפלד. השלב הראשון של כל מכרז מהסוג הזה הוא "מרכז הערכה", שבו ממיינים את המועמדים וממליצים בפני הנציבות את מי לבחור. זה כרגע "לב העניין": מי ישב במכרז ובתוך "מרכז הערכה" ודאג לבחור את עו"ד דנה נויפלד (מלבד תמי לשם, שברור שהיא חייבת להיות במוקד העניינים, כדי "לסדר" שמצוות השר תמומש הלכה למעשה).

לכן, ביום 15.11.16 שלחתי למנכ"ל משרד התקשורת את השאלה הבאה:
"בהמשך למה שפרסמתי כאן, על כך שניצן חן "פוצץ" את "העסקה" למנות את עו"ד דנה נויפלד ליועצת המשפטית של מועצת הכבלים והלוויין, בעקבות מה שסיפר לו חבר המועצה דאז (סמנכ"ל XXX דאז, YYY, המכונה בפסק הדין "פלוני"), כמפורט בפסק הדין של בית הדין לעבודה בת"א, כעת נודע לי שזו הייתה רק חצי התמונה.
בזמנו, תמי לשם לא נרתעה מההתנגדות של YYY לתרגיל ופנתה לחבר בכיר נוסף של משרד התקשורת במועצת הכבלים והלוויין.
כך, נודע לי, שהחצי השני של התמונה זה מעורבותו של נתי שוברט, שישב ב"וועדת האיתור" עם תמי לשם ב-30.11.10 ושניהם המליצו על עו"ד דנה נויפלד (מכלל 8 המועמדים, שהופיעו בפני "ועדת האיתור").
את העובדה המדהימה הזו הצליחו נתי שוברט ותמי לשם להסתיר במשך שנים מפני כולם, עד היום.
מה תגובתכם לחשיפה".

תגובת משרד התקשורת:
"הנאמר בפנייתך הינו שקר מוחלט, העולה כדי לשון הרע".

לכן, ביום 22.11.16 פניתי שוב למנכ"ל משרד התקשורת בשאלה הבאה:
"לא ברור מה מהנאמר בשאלתי הוא "שקר מוחלט",
לכן אני חוזר ומחדד את השאלה:
"האם אתם מכחישים את הנתון הבא:
נתי שוברט ישב ביחד עם תמי לשם ונציגת משרד המשפטים ב"ועדת הערכה" ביום 30.11.10, ועדה, שדנה ב-8 מועמדים, שניגשו למכרז לתפקיד היועץ המשפטי של מועצת הכבלים והלוויין (ובין המועמדים הייתה עו"ד דנה נויפלד)". 

תגובת משרד התקשורת:
"להלן תגובת המשרד לפנייתך בעניין הקשר כביכול בין דנה נתי ותמי והמינוי:
"הדברים שאתה מעלה כאן נבחנו ב 4 ערכאות שונות בהליך משפטי שאתה מכיר אותו היטב ונדחו. פרסום הדברים הללו יהיו עילה לתביעת לשון הרע".

לכן, ביום 29.11.16 שלחתי שוב שאלה למנכ"ל משרד התקשורת:
"בהמשך לתגובה החוזרת, שנשלחה אלי (המובאת כאן), אני סבור, שיש לתת למשרד התקשורת עוד הזדמנות לשקול את התשובה הזו ולבדוק אותה היטב, כי הפרסום יכול לא להיות נחמד, כי התשובה לא נכונה (בלשון המעטה) והאיום חסר שחר (אי אפשר לתבוע לשון הרע על פרסום עובדות מוכחות ומוצקות).
אני אמתין עוד כמה ימים כדי לאפשר למשרד לבדוק את העובדות ואולי המשרד טעה בשתי התגובות".

לאחר כמה ימים, כשלא נתקבלה תגובה, שלחתי שוב ביום 6.12.16 את השאלה הבאה למנכ"ל משרד התקשורת:
"בהמשך להזדמנות, שאני מספק לכם לחזור בכם מהתגובות הלא נכונות, מצ"ב צילום הקטע הרלבנטי מהמסמך, שמוכיח, שאכן הייתה "ועדת הערכה" לתפקיד היועצת המשפטית של מועצת הכבלים והלוויין, ביום 30.11.10, ועדה, שבה ישבו נתי שוברט ביחד עם תמי לשם ונציגת משרד המשפטים.

כ"כ נטען בתגובתכם, שהנושא נבחן ב-4 ערכאות שונות בהליך משפטי, שאני מכיר אותו היטב. ובכן: אני לא מכיר שום 4 ערכאות משפטיות, שעסקו בזה, אני מכיר רק הליך אחד (בבית הדין לעבודה בת"א), שעסק בהיבט אחר לגמרי של הנושא, אודותיו כבר פרסמתי כמה פעמים, ולא עסק בכלל בעניין של "מרכז ההערכה" מ-30.11.10, שנחשפת לראשונה על ידי".

כמו כן שלחתי למשרד את התצלום של המסמך המוכיח את שאלתי (מצ"ב כאן למתעניינים), שמא המנכ"ל לא הבין, שאני שואל על סמך מסמכים רשמיים של משרד התקשורת עצמו. 

תגובה לא הצלחתי לקבל. לא שלא ניסיתי. ככל שתתקבל תגובה, אעדכן בהתאם.

צילומי המסמכים על התרגיל שנחשף כאן:
1. מסמך רשמי של משרד התקשורת, שנשלח ביום 23.10.12 לנציב שירות המדינה, ומתייחס, בין היתר, למה שקרה ב-2010. על המסמך הרשמי הזה חתומים שניים, כמופיע בתצלום הבא:

למה עו"ד אריק רשף (סגן היועצת המשפטית) חתום על המסמך ולא הבוסית שלו באותה עת (עו"ד דנה נויפלד, שאחרי שלא קיבלה את תפקיד היועמ"ש של מועצת הכבלים והלוויין, הצליחה לקבל את תפקיד היועמ"ש של כל משרד התקשורת), או מנכ"ל המשרד באותה עת (עדן בר-טל)? את התעלומה הזו פתרתי כבר מזמן (למשל כאן). פשוט: הוא היה הציר המקשר של הקשר בין "קליקת הפרקליטים" לכל דרגיה (מהפרקליטות, דרך נציבות שירות המדינה ועד משרד התקשורת), לבין עו"ד תמר גולן, שטיפלה ב"פרשה הסודית" (פרשה חמורה, שטופלה בהרחבה בנפרד ולא נעסוק בה כרגע). הוא היה "המוציא והמביא" והבקי בכל הפרשה הזו על כל היבטיה. לכן הוא חתם. 

2. ומה עו"ד אריק רשף (ביחד עם עו"ד בת-שבע) מדווח בסעיף 297 במכתבו? הנה זה לפניכם, שחור על גבי לבן:


3. וכאן נוסיף את החלק בתצהיר בחתימת ידה של תמי לשם, שמדווחת בעצמה על התוצאות של הדיון הזה ב"מרכז ההערכה", שבו ישבה עם נתי שוברט ונציגת משרד המשפטים, והיא מתפתלת בהסברים די מוזרים למה מועמדותו של עו"ד ניר גרסון נפלה ונבחרה עו"ד דנה נויפלד ב"ועדת הערכה":



כלומר: "המעגל נסגר". המינוי של עו"ד דנה נויפלד כפי שהמליצה "ועדת ההערכה" בסופו של דבר טורפד, כדבריה של תמי לשם בעצמה בתצהירה מ-24.10.11. לא ברור מהתצהיר למה מועמדותו של עו"ד גרסון נפסלה, אבל ברור, שמצוות השר (לבחור את עו"ד דנה נויפלד) מולאה (!), (עם כי בסופו של דבר טורפדה עקב התנגדות ניצן חן וחבר נוסף במועצת הכבלים והלוויין). 

יש שים לב שבסעיף 7 במסמך הנחשף כאן, תמי לשם מודה בעצמה כי פנתה לסמנכ"ל XXX שהיה באותה עת חבר מועצת הכבלים והלוויין בבקשה "לשבץ מקום" לעו"ד דנה נויפלד (דהיינו: ליישם את בקשת השר "למילוי מקום" עבורה, על תקן מנהלת המנהלת שעזבה) וביקשה ממנו "לשמור על דיסקרטיות" (סעיף 9). זה לא קרה והצטרפות ניצן חן (סעיף 10) להתנגדות לתרגיל, "פוצצה" את "העסקה" (סעיף 11) כשלא ברור מהניסוח בסעיף זה מי החליט "לסגת" מהתרגיל, כנראה השר.  

כך, נתי שוברט, (בתמונה משמאל) "מככב" בפרשה זו ובכמה סיפורים נוספים, שכבר חשפנו אותם בהרחבה: כאן, כאן, כאן וכאן, כאשר הסיפור המסעיר ביותר פורסם אצלנו תחת הכותרת: "האם באגף הספקטרום של משרד התקשורת התנהל (ועדיין מתנהל) בית בושת?". חומר קריאה מרתק... 

זה לא סוף הסיפור, מפני שנתי שוברט סיים את תפקידו כסמנכ"ל ספקטרום ורישוי תדרים ב-1.1.17 (שמילה מימון חטף לו את היחידה והגשים בכך חלום ותכנית, שהגה כבר לפני כ-5 שנים), ונתי שוברט קיבל מהמנכ"ל משימה לחפש "פוקימונים" דמיוניים, עד שייצא לפנסיה.

שורה תחתונה:
לשאלה המופיעה בכותרת הכתבה, למה מנכ"ל משרד התקשורת ממשיך לדבוק בתשובות לא נכונות, גם כשמציגים לו מסמכים ברורים המדברים בעד עצמם, יש תשובה פשוטה: כי הוא יכול.

3 שבועות אחרי ששלמה פילבר נכנס לתפקיד המנכ"ל במשרד התקשורת, ולאחר שאיחלתי לו הצלחה, גיליתי די מהר מי זה שלמה פילבר ופרסמתי כתבה מאוד נוקבת ומפורטת תחת הכותרת: "מנכ"ל מש' התקשורת (שלמה פילבר) "לא סופר אתכם ממטר" ומסתיר פאשלות". 

כך, כבר אחרי 3 שבועות בתפקיד, זיהיתי במדויק מי נחת בכיסא מנכ"ל משרד התקשורת, ללא כל רקע קודם בנושא. לאחר מכן פרסמתי עוד עשרות כתבות (ליתר דיוק, 258 כתבות...), שמוכיחות את מה שגיליתי כבר בתחילת דרכו כמנכ"ל: אין שום קשר ישיר בין מה שהוא אומר, מצהיר, משיב, לבין המציאות. אסור לבלבל אותו בעובדות ובמסמכים, כי כנראה זה פשוט לא מעניין אותו בכלל.