הפשרה "בסגנון מפ"אי" בין צחי הנגבי, שלמה פילבר ומשה כחלון לעניין "חוק ההסדרים במשק לשנים 2017-18" היא עוד "בכייה לדורות". אחרי יותר משנה של אפס התקדמות (כלומר: שקיעה מהירה מול העולם) צפויים לנו עוד שנתיים של שקיעה. 
מאת: אבי וייס, 12.8.16, 09:30

אחרי יותר משנה של קדנציה של ביבי נתניהו כשר התקשורת ושלמה פילבר כמנכ"ל משרד התקשורת הגענו למצב בו שוק התקשורת הישראלי ממשיך לדשדש בבוץ של עצמו ובלי שום כיוון (השוק בישראל המשיך לשקוע יחסית לעולם: הידרדרנו למקום 35 בכל מדדי ה-ICT, כאשר בפס הרחב הסלולרי ירדנו למקום 58 ובפס הרחב הקווי ירדנו למקום 38, ואלה נתונים של השנים שעברו. ההידרדרות הואצה בשנתיים האחרונות ואת זה נקבל במדידות ההשוואה, שתפורסמנה בשנה הבאה).

כדי לשנות כיוון, היה צורך לייצר מדיניות חדשה, רגולציה חדשה וחקיקה חדשה. כל זה לא קרה בשנים האחרונות. תיקוני החקיקה ב"חוק ההסדרים במשק ל-2017-18"  הם יישום של מדיניות ורגולציה ישנים ביותר. פשוט אסון והמשך תהליך "ההתאבדות העצמית" של שוק התקשורת הישראלי.

הפשרה, שנעשתה ע"י השר צחי הנגבי (בתמונה) עם שר האוצר, שמשמעה: המשך החקיקה (במקום הקפאתה), אבל בתיאום עם צחי הנגבי (ושלמה פילבר), מבטיחה, שתהיינה לנו עוד שנתיים של שקיעה. שום תועלת לא תצמח מהחקיקה הזו לשוק התקשורת הישראלי ולצרכנים. 

מדוע?
התשובה ניתנה בצורה קצת אירונית ע"י משרד האוצר בעצמו, במסמך ההסברים, שהוא הפיץ כחלק מהחקיקה. באוצר (בגלל חוסר המקצועיות של אלה שחיברו את המסמך), לא שמו לב, שהם סותרים את עצמם באותו מסמך. כדי להבהיר את הנושא, אני מביא את התצלום מדברי ההסבר לחקיקה של הרגולציה המוצעת ע"י האוצר בתחום הקווי:

דהיינו: האוצר בעצמו מציג בנימוקיו כיצד ניתן להצליח ולהתקדם בתחום הקווי: בפריסת סיבים עצמאית. כל הדוגמאות, שהאוצר מביא בעצמו, הן פריסת סיבים עצמאיים של חברות מתחרות בחברת הבזק המדינתית (בתשתית עצמאית).

אם המפתח לתחרות בשוק הקווי הן תשתיות עצמאיות, איך זה מסתדר עם חקיקה חדשה שנועדה למנוע פריסת תשתיות עצמאיות והנצחת המצב הקיים של ""טפילות על רשת בזק [או הוט]"?

כשאין מדיניות - הרגולציה היא תוצאה של "שליפות מהמותן" והסתמכות על העבר
החקיקה בתחום הקווי, שמונחת כעת על שולחן הכנסת, היא פרי מדיניות של השר משה כחלון (כאן) מ-2.5.12, בעקבות "דו"ח חייק", שפורסם ב-2011. כלומר: נתקענו במנהרת הזמן ולא זזנו אפילו מילימטר אחד קדימה מ-2012. 

מאז 2012, יצא (בנובמבר 2014) מסמך יישום "שוק סיטונאי" של השר גלעד ארדן, אבל הוא לא מסמך מדיניות חדש אלא רק יישום של המדיניות הקיימת מ-2012. בהקשר הזה יצא בפברואר 2015 מסמך נוסף של יישום SLU (כאן), שהוא שימוש בתשתיות הפיזיות של בזק ע"י מתחרותיה. החקיקה החדשה ב"חוק ההסדרים החדש ל-2017-18" היא הרחבה של תת סעיף אחד בתהליך יישום SLU. זה הכל. כלומר: לא התקדמנו לשום מקום. אנו ממשיכים "להסתובב במעגל" סביב המדיניות מ-2012 של כחלון, שכבר אז היא הייתה מיושנת ביותר וחסרת בסיס מציאותי. 

כדי להתקדם ולקדם את שוק התקשורת הקווית בישראל, היה צורך לייצר מדיניות חדשה (שבד"כ נולדת אחרי ועדה ציבורית רחבה ומקצועית, שמכינה את הרקע, המסמכים והניתוחים למדיניות החדשה). זה לא קרה. לכן, מסמך המדיניות של כחלון מ-2012 זה מסמך המדיניות האחרון, שבתוקף בשוק הקווי, והחקיקה החדשה המוצעת בחוק ההסדרים החדש היא המשך וחלק בלתי נפרד מאותה מדיניות ישנה. 

יודגש: אי אפשר לקבל החלטות רגולטוריות כל כך חשובות בלי שום עבודת מטה, שום נתונים, שום שימועים ושום ניתוחים מקצועיים משום סוג, תוך התעלמות מתמשכת מהפרות חוק ורישיונות, ובלי מדיניות חדשה ועדכנית.

מה מדיניות חדשה בתחום הקווי אמורה לכלול?
לא צריך לנחש. מסמכי מדיניות כאלה יש בכל העולם, כי בכל העולם התקדמו ומיישמים כיום את המדיניות הנכונה והעכשווית לשוק הקווי. זה כולל אצלנו לפחות את הסעיפים הבאים:

• מדיניות פריסת סיבים לבתים לרבות השתתפות הממשלה בפריסה הזו, לרבות לוחות זמנים ויעדין ברורים. זה כולל (כמובן) עידוד תשתיות עצמאיות וטכנולוגיות פריסה חדשות לבתים ולעסקים (בין היתר זה כולל: פריסת NG-PON2 או כל טכנולוגיה מתקדמת דומה, שילוב סלולר ו-DSL, שילוב דור חמישי בחיבור קווי, פריסת רשתות SD-WAN, לרבות הרשאה ועידוד של פריסת סיבים ע"י רשויות מקומיות). במסגרת המדיניות החדשה זו יש להחליט גם מה עושים עם הפגר שלא נקבר ששמו Unlimited. למי ששכח, Unlimited זו המצאה רגולטורית של משה כחלון. ביבי נתניהו רצה לפני כמעט עשור לתת את הרישיון והפריסה לחברת החשמל, מה שהיה מצליח בוודאות. הכשלון של Unlimited הוא אחד משרשרת הכשלונות האדירה של משה כחלון בהיותו שר התקשורת, בשוק התקשורת הישראלי. הוא ממשיך כעת במלאכת ההרס, כשר אוצר, בגיבוי ביבי וכעת גם בגיבוי צחי.
• בתחום "השוק הסיטונאי" בכל העולם עברו מזמן לגישת ה-WLR (ר"ת: Wholesle Line Rental) ו- L2-WAP, כדי להבטיח את המשך ההשקעות בתשתיות הקוויות. בישראל, נתקענו בשנות ה-80 של המאה הקודמת עם מדיניות BSA ו-SLU (החקיקה המוצעת כעת ע"י האוצר והממשלה לתחום הקווי היא במסגרת רגולציית ה-SLU). 
• עידוד וקידום טכנולוגיות חדשות בתחום האינטרנט ובראשן IPv6. בנוסף, הסדרת תחומים חדשים דוגמת: "שמות מתחם", "הגנת סייבר", לרבות עדכון הרגולציה בתחומים של "נייטרליות הרשת" ו"הגנת הפרטיות". בישראל, מסמך המדיניות אחרון בתחום זה הוא מהשר פואד בן-אליעזר מ-17 בדצמבר 2000. כלומר, אנו תקועים כאן כבר 16 שנה... 
• קביעת רגולציה לתחום שירותי הענן (ענן בתקשורת). כיום, הווירטואליזציה (SDN/NFV) מגיעה עד מוצרי הקצה בבתי הלקוחות. אין ברגולציה הישראלית שום דבר בתחום הענן. "מלטה יוק". הרגולציה האחרונה שבתוקף היא על ISDN - PRI מ-2009. פשוט מדהים. במקביל, יש לבטל ולהחליף את המדיניות הישנה הקיימת בתחום שירותי ה-IP על רשת האינטרנט (מדיניות VoB מ-2004, שעודכנה חלקית רק פעם אחת ב-2007, ולבטל את מדיניות VoC מ-2012. שהפכה את שירותי ה-VoIP בסלולר לשירות קווי). 
• טיפול בבעיית "רשת האיתותים" הישנה של ישראל ובקשרי הגומלין בין מפעילים בישראל ברשת זו. אין כל מסמך מסודר בעניין זה, אין אכיפת תקנים ואין כלום. כרגיל ברגולציה הישראלית - "איש הישר בעיניו יעשה".
• קידום טכנולוגיות בעולם הכבלים, עקב כניסת טכנולוגיות מתקדמות דוגמת Docsis 3.1 תוך מעבר ל-4K ובהמשך ל-8K ויצירת שירותים אינטראקטיביים ומשולבים עם הצופים בשידורים.
• קביעת מדדים ל"איכות השירות" ו"חוויית השימוש והגלישה" וקביעת הדרכים למדידה נכונה של הפרטמטרים הללו, לרבות פרסומם לציבור (כדי שהציבור יוכל לבחור את הספק, שמספק את השירותים האיכותיים ביותר, וכך ליצור תחרות גם על האיכות, לא רק על המחיר).
• משרד התקשורת בעצמו צריך להגיע למאה ה-21 (בשיטות העבודה, בקשר עם הציבור - כלומר לסיים את עידן הפקס, בעדכון מערכות התוכנה הפנימיות, באתר אינטרנט מודרני ואינטראקטיבי, בתהליכי שקיפות ועבודת מטה נכונים, בשיתוף נציגי הציבור בשימועים, ועוד ועוד). 

כל הסעיפים שיש כאן נעשו בעולם והם ברי יישום גם בישראל. היו תקופות בהיסטוריה של שוק התקשורת הישראלי, שבהן נעשו מהלכים חשובים וברי משמעות כאלה, ואציין רק 2 תקופות בולטות: כשדני רוזן היה מנכ"ל משרד התקשורת וכשאורי אולניק ז"ל היה מנכ"ל משרד התקשורת. גם מרדכי מרדכי קידם לא מעט דברים. אולם, הוא היה אחרון ברשימה של המנכ"לים המקדמים את שוק התקשורת הישראלי לטובת הצרכנים והשוק. מאז - יש רק ספינים, תחמונים, שקרים, כאוס, "תפירת מכרזים", אי ביצוע תכניות עבודה, זיופים, וכמובן: שקיעה מתמדת לתהום. 

לצערנו, כרגע, כל מחשבה על רגולציה חדשה ועדכנית זה לא דבר שקורה וגם לא יקרה. פשוט מייאש, איך נתקענו עם פוליטיקאים קטנים ורגולטורים, שלא רואים שום דבר יותר רחוק מ-10 ס"מ מקצה אפם. כך, השנים 2016 עד 2018 תהיינה עוד שנים אבודות שלא מקדמות אותנו לאיזה מטרה ברורה וטובה בשוק התקשורת הישראלי.