הסרת ההשחרות בצווי האזנת הסתר של המשטרה - מה נחשף בצווים שרצו להסתיר?
מאת:
אבי וייס, 13.4.23, 07:30
חשיפת מה היה כתוב והוסתר תחת ההשחרות ב"צווי מחקרי תקשורת", שהוציאה מ"י, כי זה לא אפשרי ולא חוקי על פי "חוק נתוני תקשורת", ומה המשמעות של מה שהוסתר. מה אתם קוראים יקרים ונציגי הציבור (שרים וחברי כנסת) עושים עם החשיפות המחרידות הללו? את זה אני לא יכול לנחש. זה לא תלוי בי. פרק שלישי מתוך 3 פרקים.
עדכונים בתחתית הכתבה אחרי נספח ב'.
הפרק הראשון מתוך 3 פרקים:
מפלצת הפגסוס לא מסתתרת בחוק האזנות הסתר. היכן היא כן מתחבאת? הנחת העבודה הראשונית הייתה מוטעית: הפגסוס (ומערכות מקבילות לחיטוט ואיסוף כל המידע הפרטי שלכם) לא נמצא רק בחוק האזנות סתר. היכן הוא נמצא? הסודות והמספרים המזעזעים והמבהילים של ניצול חוק אחר כדי לבלוש ולעקוב אחר תושבי ישראל בהמוניהם, בין אם הם חשודים במשהו ובין אם לאו
- כאן.
הפרק השני מתוך 3 פרקים:
איך מערכות האכיפה שודדות את המידע שלנו מהעננים, מזהות את כל המחוברים אלינו ומגיעות אפילו לחשבונות הבנק שלנו? פירוט השיטות איך המשטרה (והשב"כ במקביל) יודעת עליך הכל, כולל נטיות פוליטיות, כולל כל המידע הפיננסי שלך, לפרטי פרטים, כולל כל המידע על מעגלי החברים, העמיתים לעבודה, המשפחה וכל מי שקשור אליך בכל קורות חייך המתועדים והמצולמים (כולל זיהוי פנים). מ"י יודעת עליך ממש הכל, את כל הסודות שלך, יותר ממה שאתה יודע על עצמך. ובבוא העת, תקבל רמז, שכדאי לך לשתף פעולה עם "הקליקה". ואז, מהפחד מה יודעים עליך (ולכל אחד יש נקודות חולשה, שהמשטרה\שב"כ\פרקליטות מצליחים לזהות בכלים המפורטים בכתבה להלן), אתה תתחיל לשתף פעולה. במצבים קיצוניים ישתמשו בזה להפוך אותך ל: "סוכן", "מודיע", "משת"פ", או אפילו "עד מדינה"
- כאן.
בנוסף, יהיה קושי לקוראים להבין לעומק את החשיפות, מבלי לקרוא את הכתבה: "
חשיפת המספרים המפלצתיים של חדירות מ"י לסמארטפונים ולמחשבים שלכם", שיש בה עשרות מסמכים וניתוחי עומק, כולל פירוט הנתונים המנותחים בסדרת החשיפות כאן.
למי שלא מעוניין לצלול למסמכים, יש סרטון יוטיוב המסכם את הכתבה הזו כמו גם קודמתה
כאן. החשיפה המלאה ב"פורום קפה שפירא" -
כאן.
ריאיון קצר ברדיו "גלי ישראל" בתכנית "בלי חשבון" של
אלי ציפורי -
כאן. סרטונים נוספים ביוטיוב בנושאים הללו יש
כאן.
מצגת על בניית מפלצת ה"שטאזילנד", על בסיס "חוק נתוני תקשורת" -
כאן.
מי הקצינים הבכירים במשטרה (והמוצנחים מהשב"כ) שהיו מעורבים בענייני "הפגסוס" ו"המימד החמישי" ברמה הבכירה של ההחלטות על הרכש של מערכות הסייבר ההתקפי והחודרני הללו? זה
כאן.
פרטים נוספים ל"מיטיבי לכת" יש בשפע הכתבות והניתוחים המלווים ב
מאות מסמכים - ב
נספח א' כאן למטה.
על מעורבותו של השב"כ בהאזנות הסתר המשטרתיות נכתב הרבה בכתבות באתר זה. ב
נספח ב' כאן למטה יש את הממצאים העיקריים בנוגע לפעילות השב"כ בהתאם לסעיף 11 ב
חוק השב"כ (המקבילה של "
חוק נתוני תקשורת" שעל פי אמורה לפעול מ"י).
יודגש, שכמו בכל החשיפות הקודמות, גם כתבה זו נשלחה לתגובת כל הגורמים הנוגעים בדבר (לרבות המשטרה, משרד המשפטים, הפרקליטות והשב"כ) -
כאן. ככל שתתקבלנה תגובות, אעדכן בהתאם. ברור גם שתגובות לא תתקבלנה.
תזכורת (למי שלא קרא כלום מכתבות החשיפה הקודמות, שהציגו את הנתונים המדויקים ושלל המסמכים הרבים, שהיו הבסיס לסדרת החשיפות): משטרת ישראל התקנאה ב"כלי" של השב"כ (מה זה? הסבר למטה ב
נספח ב') והחוק החדש יחסית (
חוק נתוני תקשורת), הוא זה שהפך ל
כלי איסוף המידע המרכזי של המשטרה בשנים האחרונות על כלל אזרחי ישראל.
זאת, לעומת התפיסה המוטעית, שהתפשטה בציבור ובקרב חברי הכנסת, שהעיקר בתחום האזנות הסתר מצוי ב"
חוק האזנת סתר", חוק שהיקף השימוש בו דווקא
צומצם בשנה שעברה (2022) וממילא השימוש בו די מצומצם (2,733 צווים ב-2022).
בשנת 2022 הוצאו (על פי הערכתי)
כ-60 אלף צווי האזנת סתר לפי "חוק נתוני תקשורת", רובם
ללא בסיס חוקי מוסדר, או בכלל, כאשר הנתון האחרון המאומת הוא מ-2020:
57,312 צווים (צווים שהוצאו גם על בסיס סעיף 3 וגם על בסיס סעיף 4 ב
חוק זה).
עדכון: גרף 2016-2022 סך צווי האזנת סתר לפי חוק נתוני תקשורת -
כאן.
זו צמיחה מחרידה וכמעט אקספוננציאלית, מאז שהחוק הזה החל להיות מופעל ב-2009.
המסמך המלא של
יוסי באום בנוגע לצווים הלא חוקיים בסיטונות שנחתמו ע"י כבוד השופטת
עינן רון ז"ל, נשיאת ביהמ"ש לשלום מראשון לציון בתיקי: 1000, 2000 ו-3000 (וכמובן גם ב-4000) -
כאן.
אחד הסודות הכי מרגיזים בסעיף זה, זו
הצמיחה הפראית של היקף הצווים הזמניים (שנקראים בחוק סעיף 4 בשם "היתר לקבלת נתוני תקשורת במקרים דחופים", מה שמאפשר לקצין מוסמך לקבל נתוני תקשורת מספק תקשורת בלי צו של שופט, לתקופה של עד 24 שעות). בשנת 2009 הוצאו 2,031 היתרים כאלו, בשנת 2010 הוצאו 3,039 היתרים, בשנת 2012 3,481 היתרים ובשנת 2020 זה זינק ל-
16,644 היתרים. אני מניח שב-2022 המספר עומד על כ-
20 אלף היתרים.
עדכון: המספר הוא
14,862, מספר בלתי נתפס.
מה קציני המשטרה מבקשים במקרים דחופים בהיתרים הללו שהם חותמים (בלי חתימת שופט)? בד"כ "נתוני מיקום", מה שמוכנה בלשון מקצועית "
איכון חי". עוד על המושג החשוב הזה - בהמשך הכתבה.
הבעיה: כל אלפי ההיתרים הללו
לא נרשמים בשום מקום מחוץ למאגרי המידע של המשטרה ולא מדווחים ע"י המשטרה והפרקליטות לבית המשפט ולהגנה, כחלק מחומרי החקירה והחשודים (לרבות העדים)
כלל לא יודעים שהוצאו כנגדם היתרים של האזנת סתר, לפי סעיף 4 לחוק נתוני תקשורת. יתרה מכך, עורכי הדין של הנאשמים כלל לא יודעים לבקש מהפרקליטות ומבית המשפט לחשוף את ההיתרים הללו, מפני שהם מוחבאים ומוסתרים היטב. כמויות מפלצתיות של היתרים סודיים, שמספר צווי האזנות הסתר על פי "חוק האזנות סתר", מתגמד ליד המספר המבהיל הזה.
מנגנוני הפיקוח על צווים והיתרים כאלו הם
בלתי שקופים ונסתרים מהעין. שום פיקוח פרלמנטרי לא קיים בתחום הזה. שום דיווחים לציבור או לכנסת. חסמב"ה (
חבורת
סוד
מוחלט
בהחלט).
דוגמה אחת מני רבות, לצו בלתי חוקי כזה (צו לפי חוק נתוני תקשורת
באישור שופט), מיד אציג בלינק (יש בצו זה, כמו ברבים אחרים, עבירה מומצאת של "צו מיו"ש" - יהודה ושומרון, צו
שלא חל על תושבי ישראל, שאינם גרים ביו"ש, והסעיף המומצא הזה נכנס לצווים רק בגלל השימוש בצווים הללו בשת"פ עם השב"כ. שכן, השב"כ משתמש בצווים הללו בפעילותו המודיעינית ביו"ש. כל הצווים עם
הסעיף של "צו יו"ש" הם
לא חוקיים אם "החשוד" לא גר ביו"ש).
מתבצע בעקבות הצו הזה איסוף מידע סיטוני ומקיף, שחלקו של המידע שנאסף
מושחר תחת ה
אות א' (שאחשוף מיד מה מסתתר תחת ההשחרה, בהמשך הכתבה).
המדובר באיסוף מידע מקיף על
אזרחים שלא מוכרים בכלל למשטרה, והמשטרה מכירה אותם רק על פי מספר IP שלהם,
מספר IP, שהושג גם כן באופן לא חוקי.
מידע הנאסף בצו שכזה, שנחתם בזריזות ובלי כל בדיקה ממשית ע"י כל שופט שלום, הוא מידע מקיף על האזרח, מידע הכולל גם את "אמצעי התשלום" של האזרח לספק התקשורת, ומזה ממשיכים ביחידת הסיגינט-סייבר המשטרתית ומוציאים "צו להמצאת מסמכים" לבנק. דוגמת הצו -
כאן.
סביב החוק הזה ("חוק נתוני תקשורת") יש סט
כלים משלימים, של ש
איבת מידע אדיר בהיקפו ובסתר, על תושבי ישראל, כלים, שאת תפקידם וסדר הפעלתם חשפתי בסדרת הכתבות הקודמות, ובכללם:
1) כלי ל"שאיבת המידע האישי מעננים בינלאומיים" בצווים מוכנים הכתובים באנגלית (לפי סעיף מומצא לעניין זה - סעיף 43 ל
פסד"פ - "הזמנה להציג חפץ"), בדגש על העננים של: אפל, גוגל, פייסבוק\מטא.
בשנים 2013 עד 2021 הוצאו בישראל
22,492 צווים כאלה, שמומשו לקבלת כלל המידע, שנצבר בעננים הבינלאומיים הללו השוכנים בארה"ב, על תושבי ישראל.
יצוין שהרעיון שיש למשטרת ישראל אפשרות להוציא צווים כדי לקבל מחברות דוגמת אפל, גוגל פייסבוק וכיו"ב את כל התוכן האגור בענן שלהם, התוכן של המחשבים והסמארטפונים של חשודים הנמצאים בישראל, החל כבר לפני שנים, בעיקר בעקבות חוות דעת של עו"ד ד"ר
ויסמונסקי, למשל
כאן מ-2016.
2) "
חדירה נמשכת" - עוד סעיף מומצא על פי סעיפים 23א ו-32 לפסד"פ. הסעיף המרכזי הוא סעיף 23 לפסד"פ. המספר היחיד של כמות צווים שהוצאו הידוע לי כאן הוא
24 אלף צווים כאלה ב-
2019. סביר להניח, שב-2022 זה עומד סביב
ה-30 אלף צווים כאלה. כאן משיגים מידע על כל מי שמחובר למחשב או לסמארטפון של אזרח שהפך לחשוד, גם כשהם (המכשירים) תפוסים בידי המשטרה. בשיטה זו, המשטרה
מחברת את המכשיר התפוס על ידה לאינטרנט וממשיכה בקשר רציף ומלא עם כל מי שמחובר בקשרים עם בעל המכשיר הזה, כשהמתחבר התמים לא יודע שהוא מתכתב, עומד בקשר ומעביר מידע למכשיר המופעל ע"י המשטרה ולא ע"י בעליו. בשיטה הזו גם אוספים את כל המידע האגור בעננים, שאליהם המחשב \ סמארטפון מקושר אליהם.
המונח "חדירה נמשכת" נולד, בין היתר, מהנחיה פנימית חשאית של חטיבת הסיגינט - סייבר של המשטרה (בגיבוי הפרקליטות), שהמציאה טופס חדש לצווי האזנות סתר עם המונח הזה ("חדירה נמשכת"), שלא קיים עד היום בשום חוק, או תקנה. כ"כ הומצא בנוהל זה ש"חדירה נמשכת" תיעשה ללא עדים (כלומר, באופן חשאי ע"י יחידת הסיגינט-סייבר). זאת, כחלק מנוהל עבודה פנימי שכותרתו: "הנחיית עבודה - חיפוש בחומר מחשב שלמחשב התפוס גישה אליו". הנוהל במלואו והטופס החדש שהומצא בעקבותיו ומשמש את משטרת ישראל עד היום -
כאן.
3) "איסוף נתונים כלכליים" מחשבונות הבנק של האזרחים ומכל ארגון או עסק, שיש להם אתו איזה קשר פיננסי-כלכלי. זה נעשה גם כן על פי סעיף 43 ל
פסד"פ - "צו להמצאת מסמכים". לא ידוע כמה צווים כאלה מוצאים ע"י המשטרה בשנה, יש המעריכים, שזה עומד על כ-
20 עד 30 אלף צווים בשנת 2022.
כל הכלים הללו - מאפשרים להוציא צווים בקלות יתרה,
אצל כל שופט שלום, עם האשמות מצוצות מהאצבע, כשכל
צו מאפשר לחדור למחשבים\סמארטפונים אחרים ולכל המידע שנצבר ונאגר מהם בעננים הבינלאומיים, מידע של אנשים תמימים ללא הגבלה, אנשים, שאינם חשודים בכלום ולא הוגש ולא יוגש נגדם שום כתב אישום ורובם כלל לא ייחקרו, גם לא יקראו למסירת עדות. הציבור כלל אינו ער לכך, שהמידע עליו נצבר בסתר, מזה שנים.
1. מאגר המידע המפלצתי שנולד עקב מימוש "חוק נתוני תקשורת" (מאגר המכונה בקרב אנשי המקצוע: מאגר "מחקרי תקשורת").
בדיוק כמו מאגר המידע של השב"כ (המכונה "
הכלי") המוזכר ב"
חוק השב"כ", כך גם משטרת ישראל קיבלה היתר (לפי סעיף 7 ב
חוק ו
בתקנות), להקים מאגר כזה והיא דיווחה לכנסת על הקמתו (בשנים, שדיווחים כאלו הוגשו לכנסת), כדלהלן:
א.
שלב שנת תחילת הקמת המאגר - 2009:
ב. שלב סיום הקמת המאגר - 2012:
יודגש שמערכת "מחקרי התקשורת" בשם "סימני דרך" – היא פרי פיתוח משטרתי.
בניגוד ל"כלי" של השב"כ, שאינו נגיש לרשויות אכיפה אחרות (למערכת המודיעין המשטרתית - רק במקרים נדירים ויוצאי דופן), המאגר המקביל המשטרתי נגיש גם לשב"כ וגם לגופים הבאים (על פי סעיף 8 ל
חוק ועל פי
התקנות): מצ"ח (משטרה צבאית חוקרת), מח"ש, רשות ניירות ערך, רשות התחרות, רשות המסים.
2. מהן ההשחרות ב"צווי מחקרי תקשורת"?
אציג כאן רק 2 דוגמאות בולטות של 2 צווים, שהוצאו בשנים שונות:
ב-2016 על
אברהם (בבר) אפללו (בתמונה משמאל, מדף הפייסבוק שלו).
זה הנאשם השני ב"
פרשת חדרה". מצגת מקיפה על "פרשת חדרה" -
כאן.
האישום המומצא וההזוי נגדו הולך להיות מבוטל בימים הקרובים ע"י הפרקליטות באישור בית המשפט.
וב-2017 על
נתן אשל (בתמונה משמאל, צילום מסך, הצו המלא של
נתן אשל -
כאן).
הסיפור שלו (של
נתן אשל) מפורט בחשיפה בהרחבה
כאן.
לא הוגש נגדו שום כתב אישום, בשום נושא:
א. הצו נגד אברהם (בבר) אפללו מ- 21.9.16 (2 הצווים של
בבר אפללו ושל
נתן אשל מצויים בקובץ
כאן):
כפי שניתן לראות, יש בצו הזה (הצו המלא -
כאן) גם
עבירה מומצאת של "צו יו"ש" לתושב חדרה (...), וגם השחרה של "
נתון א'".
ב. הצו נגד נתן אשל מ- 8.2.17 (הצו המלא של
נתן אשל כאן).
כפי שניתן לראות, גם בצו הזה של
נתן אשל יש את אותן תופעות: "
צו יו"ש"
מומצא (הוא תושב תל-אביב) והשחרה של המידע המבוקש שסומן בתעודת החיסיון כ-
א'.
תודתי ל
יוסי באום, ששם לב לתופעה הזו ב"תיקי האלפים", של "תעודות חיסיון" המסתירות את נתון
א' (ולעיתים גם את נתון
ב') בצווי האזנות הסתר לפי "חוק מחקרי תקשורת", כמופיע בדוגמה הבאה, שלקוחה מאחד מאלפי תעודות החיסיון, שהוצאו בשנים האחרונות (כ-
50 אלף תעודות חיסיון הוצאו בשנים 2017 עד 2022):
מצאתי, שהשיטה הזו, של השחרת פרטים מ"צווי מחקרי תקשורת",
החלה כבר ב-2013 ואולי אף קודם לכן, כמודגם כאן בצילום מחיסיון, שמצאתי בתיק פלילי ישן:
יש צווים, שיש בהם השחרה גם של
א' וגם של
ב' (ובהתאם גם מופיע בתעודת החיסיון הנלווית להשחרה), כמודגם בתצלום הבא:
3. מה זה הריבוע המושחר המסומן כ-א' ומופיע בתעודות החיסיון במשפט החוזר על עצמו כמעט בכל התעודות: "מהותו של נתון תקשורת המסומן א'..."?
לא צריך לנחש הרבה.
המשטרה והפרקליטות
פספסו את ההשחרה באחד הצווים (בצו ה
נמצא כאן במלואו עם טשטוש פרטים מזהים):
כלומר: הצו הוא קודם לכל להוצאת
"נתוני הגלישה" שלך.
כל נתוני הגלישה, אחורה וקדימה. בלי הגבלות.
לא צריך פגסוס. לא צריך להתאמץ יותר מדי, המשטרה מקבלת זאת היישר מהמתגים והנתבים של הספקים (דרך החיבור של השב"כ, שקיים לנתבים ולמתגים הללו, אצל כל ספקי התקשורת).
אני לא הייתי הראשון שגילה\חשף, שהנתון המושחר בצווים הללו זה "
נתוני גלישה" (מה
שלא אפשרי על פי חוק נתוני תקשורת ולכן זה מושחר, ולכן
הצו הזה הוא בלתי חוקי וכל התוצרים המופקים בעקבותיו - אמורים להיות לא קבילים).
הקדים אותי החוקר
עמיר כהנא, שהיה הראשון (לפי מיטב ידיעתי), שהבין היטב, ש-
א' זה "
נתוני גלישה" (או "מטאדאטה" בלשון המקצועית שלו, כאמור במאמר האקדמי\מקצועי, שהוא פרסם
כאן, או הנמצא
כאן, אם המאמר שלו נעלם מרשת האינטרנט). מאמר נוסף של
עמיר כהנא בנושא זה יש
כאן.
על חשיבות נתוני הגלישה \ מטאדאטה לכל גוף מודיעיני אפשר להביא ציטטה חשובה ממאמרו המצוין והחשוב של
עמיר כהנא:
נתוני הגלישה ("מטאדאטה") נמצאים תחת
רגולציה מחמירה בכל העולם המערבי (בגלל ההגנה על הפרטיות ומעוד סיבות חשובות), וב-EU יש רגולציה ספציפית מחמירה ביותר בתחום הזה, ראה
כאן. רגולציה זו היא חלק בלתי נפרד מרגולציית ה-EU להגנה על מידע, רגולציה המכונה בשם
GDPR. בישראל - הפקרות מוחלטת. "
הרשות להגנת הפרטיות" במשרד המשפטים הייתה אמורה להחיל את כללי ה-GDPR בישראל ולהגן על פרטיות תושבי ישראל, אבל זה לא קרה (די ברור למה). גם "המועצה להגנת הפרטיות" הפועלת במסגרת משרד המשפטים -
כאן, לא תורמת את חלקה וקולה בצורה ברורה ונחרצת, להגן על הפרטיות של תושבי ישראל.
דווקא יחידת "
הסנגוריה הציבורית" במשרד המשפטים לא שותקת ומרימה מפעם לפעם את קולה בסוגיות של שימוש לא חוקי בהאזנות סתר ובצווים לא חוקיים אחרים, ע"י המשטרה, לא שמקשיבים לה, אבל זה יפה וחשוב. משרד המשפטים כמשרד מוביל בתחום המשפטי, שותף כמובן למעללי צמרת ה"קליקה", שמספקת גיבוי וחיפוי מוחלטים לשב"כ ומ"י, כולל המצאת חוקים יש מאין ותקנות סודיות המומצאות מקצה האצבע.
יודגש, שהשב"כ משתמש בצווים, שהוא מוציא לפי סעיף 11 בחוק השב"כ, כדי לקבל "
נתוני גלישה" ("מטאדאטה") על
כל הגולשים, שהוא מתעניין בהם בישראל ובשטחי יו"ש. זה מפורט ב
נספח ב' כאן למטה. הנתונים הללו נאגרים מזה שנים רבות, על כל תושבי ישראל.
כלומר: המשטרה (והשב"כ במקביל)
יודעים הכל עליך, כולל נטיות פוליטיות וכל נטייה אחרת,
לפי נתוני הגלישה שלך והשימוש שלך ברשתות חברתיות והקשרים שלך תוך כדי גלישה עם אחרים ועל פי כל הנתונים, שאספו עליך מכל הכיוונים.
שורה תחתונה, למי שלא הבין את המנותח כאן מעל: מבין שלושת הצווים שהוצאו בעניינו של
נתן אשל (כל השלושה
כאן), הצו ששימש את השב"כ להאזנה בעמדה בשב"כ י-ם (שאויישה ע"י שוטרי הסיגינט-סייבר מהר החוצבים י-ם), בכלים חודרניים דוגמת הפגסוס, היה הצו הראשון שהוצא ב-9.2.17, "צו מחקרי תקשורת" על בסיס כביכול חוקי שנקרא "צו מיו"ש" ("צו בדבר הוראות ביטחון"), מפוברק לחלוטין ונחתם ע"י שופטת מראשון לציון (
עינת רון ז"ל). כך, המחתרת הסודית הזו שהתאגדה כדי להפיל את
נתניהו מכיסאו בכל מחיר (של:
מני יצחקי,
רוני אלשיך,
כורש ברנור ו
שמואל שרביט, בגיבוי וחיפוי של הפרקליטים
ליאת בן ארי שווקי ושי ניצן), האזינו האזנה משולשת (בפגסוס לסמארטפון, בשיחות הסלולר ובשיחות הקוויות) לרוה"מ
נתניהו באמצעות מקורבו
נתן אשל,
בניגוד מוחלט לחוקי מדינת ישראל.
אחת התעלומות שטרם נפתרו היא: למה גם על נוני מוזס היה צורך להפעיל את התרגיל של "צו מיו"ש" ("צו בדבר הוראות בטחון"), במסגרת צו האזנת סתר על בסיס חוק "מחקרי תקשורת" (ראה בתצלום משמאל)?
הצו המלא הנמצא כאן, הוא צו אחד מתוך שלושת צווי מחקרי תקשורת, שהוצאו בעניינו של נוני מוזס (זאת אנו למדים ממסמך פניית עורכי דינו של מוזס לביהמ"ש, עם רשימת מכשירי הטלפון והסלולר שהיו לנוני מוזס בשנים הקשורות בכתב האישום - כאן). זה צו שהוצא ב"מכה אחת" בצו אחד לגבי 4 מכשירי סלולר של נוני מוזס.
כמובן שיש בצו הזה עבירות (לכאורה) של מוציאי הצו והשופטת (עינת רון ז"ל) שחתמה על צו, שכן מדובר בהאזנה אסורה לעיתונאי שיש סבירות גבוהה שהוא מדבר עם רוה"מ ו\או עם שר \ ח"כ. מטרת הצו הזה הייתה לחפש את השיחות בין נוני מוזס לרוה"מ נתניהו, במסגרת חקירת תיק 2000, ולכן "חוק החסינות" חל כאן באופן מלא.
ב-17.1.18 הוציא עו"ד ד"ר
חיים ויסמונסקי, מנהל מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, מסמך הנחיה משפטי תחת הכותרת "האזנות סתר אגב אורחא לבעל חסיון", המסמך -
כאן. המסמך מדבר בעד עצמו ומדגיש שוב את החומרה במעשה שנעשה בעניינו של
נתן אשל, כשבמודע בוצעה האזנה למקורבו של רוה"מ, מתוך ידיעה מראש (ולא "אגב אורחא") שהיעד להאזנה הזו - הוא רוה"מ.
זו לא פעם ראשונה שהוא (עו"ד ד"ר
חיים ויסמונסקי) מוציא הנחיה שכזו, יש
כאן מסמך שלו בדיוק בנושא הזה מ-29.5.15. מדהים.
4. מה זה הריבוע המוסתר והמושחר כ-ב' (ומופיע בתעודת החיסיון המוצאת במקביל לצו כזה והמסומנת כ-ב')?
לא צריך לנחש הרבה.
המשטרה והפרקליטות
פספסו את ההשחרה באחד הצווים ב"פרשת הטלגראס" (בצו
הנמצא כאן במלואו, עם טשטוש פרטים מזהים):
הסברים:
צס"מ זה
צוות
סיגינט
מחוזי (או
משולב), שזו למעשה השלוחה של מטה הסיגינט-סייבר המשטרתי שבהר החוצבים בירושלים.
"
איכון חי" הוא אופציה נדירה הקיימת בחוק, לפי
סעיף 4 בחוק, במקרים מאוד דחופים, כאמור לעיל בתחילת הכתבה, שבהם מוציא קצין משטרה מוסמך צו זמני (ל-24 שעות), בעיקר למטרות הצלת חיים, למקרים ממש דחופים, שאין למשטרה זמן להגיע לשופט תורן ולבקש צו באופן רגיל, ככתוב בחוק.
המשמעות המעשית של "
איכון חי" היא:
איתור מדויק של מיקומו של האדם בכל רגע נתון, על פני היממה, לפי האנטנה שאליה הוא מחובר באותו רגע (זה בלתי תלוי אם הוא מקיים שיחות אם לאו, או שולח מסרונים אם לאו. המכשיר הסלולרי מתחבר באופן
רציף לאנטנה הקרובה, כל זמן שהוא דולק, והרישום הזה של החיבור לאנטנה ועוצמת החיבור - קיים ונשמר במתגי ונתבי החברה הסלולרית).
מי נהנה \ משתמש במשטרה בנתוני "איכון חי"? המון יחידות משטרה שתלויות בפעילותן במידע מדויק על האובייקט שהן אמורות לעקב אחריו, לעצור אותו, לחקור אותו או להגיע אליו, ובראשן יחידות העיקוב (יחידות ה"סמויה". מכונות בתוך המשטרה בשם "עמ"מ"), וגם יחידות משטרה ואף מג"ב ויחידות חקירה בגופים מורשים אחרים. פשוט המון יחידות אחרות שניזונות על פי צרכיהן, בנתונים הללו, כמפורט לפרטי פרטים בסעיף ח'
כאן. המדובר בפוטנציאל שימוש של אלפי אנשי משטרה, רובם או כמעט כולם סמויים מעין הציבור. בעלי התפקידים בגופים וביחידות הללו, יכולים לעשות שימוש ועושים שימוש בזמן אמת, שימוש מאוד חשוב ולעיתים אף קריטי, בנתוני "איכון חי". זה מידע ממש חשוב וחיוני לעבודת המשטרה בתחומים רבים ומגוונים,
הגם שהמידע הזה מושג בצו בלתי חוקי.
אולם, כאן (בדוגמה המובאת לעיל, וכך זה בכל הצווים שיש בהם השחרה של נתון המסומן כ-
ב'), זה
לא צו \ היתר זמני, אלא
צו רגיל, שנחתם ע"י שופט ואין בו שם בהילות לאיתור מיקומו של אדם לצרכי הצלת חיים, או לכל צורך אחר. זה צו שיכול להשתרע על פני תקופת זמן של חודשים ואף שנים.
אז למה המשטרה צריכה "
איכון חי" בצו רגיל, שהוא בקשה של מידע, בקשה שעל פניה נראית בלתי חוקית (ועוד מושחרת ומוסתרת בתעודת חיסיון), בצו האזנת סתר רגיל, לפי "חוק נתוני תקשורת", בקשת מידע,
שאינו למטרת הצלת חיים מידית??
העניין הזה נהיה יותר ברור אם לוקחים בחשבון, שעל פי סעיף 11 לחוק השב"כ ולכללי ההפעלה של הכלים הללו של השב"כ, "איכון חי" הוא כלי ראשון במעלה של השב"כ, כדי לאתר מחבלים ואת כל אנשים הקשר והסייענים שלהם בזמן אמת.
ההסבר למה זה בצו בחתימת שופט הוא די פשוט: ככה במשטרה
אוגרים מידע ובכמויות ללא הגבלה,
על פני תקופות זמן ארוכות, על מיקומם של אנשים, בדיוק כמו שקיים ומופעל מזה שנים, ב"כלי" של השב"כ.
מה עושה המשטרה עם נתוני "איכון חי" שקיבלה ואגרה במאגר המידע המפלצתי שנולד בעקבות "חוק נתוני תקשורת"?
המשטרה מוציאה עוד צו בלתי חוקי, שנקרא "איכון הפוך" (נושא המוסבר בהרחבה בכתבות הקודמות: בקצרה: המשטרה מקבלת את נתוני כל מי שמחובר בזמן, שמוגדר בצו, לאנטנה סלולרית מסוימת - ההתחברות היא לסקטור אחד באנטנה, כי לאנטנה יש כמה משדרים - סקטורים המופנים לכיוונים שונים. בסה"כ לאנטנה\לסקטור אחד מחוברים עד 2,000 איש, בו זמנית).
כמובן, שלמשטרה אין מידע על איש מהמחוברים לאנטנה\לסקטור הזה, למעט מידע על החשוד הראשון, שבגינו התקבלו נתוני "
איכון חי".
נניח לשם ההדגמה, שהמשטרה מעוניינת לדעת עם מי נפגשת אתמול בשעה 8 בערב במסעדה בת"א. לפי הסקטור של האנטנה אליו המכשיר שלך היה מחובר בשעה 8 בערב, מוצאים את כל האנטנות, שיש שם באזור המסעדה בכיוון הזה בו אתה נמצא בשעה 8 בערב, ומוציאים צו "איכון הפוך" לכל האנטנות באותו מקום בו אתה היית בשעה 8 ואחרי קבלת הנתונים מספקי הסלולר, מתחיל תהליך המיון של כל המחוברים, שאותרו באותו מקום, כדי לאתר עם מי בדיוק נפגשת מכלל המחוברים לאנטנות הללו. יודגש, שהמערכות הללו במשטרה כמובן ממוחשבות. כך, שתהליכי האיתור הם מאוד מהירים ויעילים.
כך, המשטרה מגלה כל מי שנמצא סביב אותו חשוד, מזהה בדיוק כל מי שנפגש עם אותו חשוד, כל מי שעבר ליד אותו חשוד, וכך הלאה.
בדיוק מה שנעשה בשב"כ, עם הסעיף הזה של "
איכון חי".
"
שטאזילנד"
מבהיל במיטבו.
רבי
נחמן מברסלב אמר: "התקרבות אל האמת עשויה להפחיד את הסובבים אותך, המבקשים להחזיק בהרגליהם".
"משל הכרם" מספר
ישעיהו פרק ה' מאוד מתאים לעניינו -
כאן, ובמיוחד הפסוקים הבאים:
" וְעַתָּה יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וְאִישׁ יְהוּדָה שִׁפְטוּ־נָא בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי׃ (ד) מַה־לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים".
"כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה".
מה אתם, קוראים יקרים, ונציגי הציבור (שרים וחברי כנסת) עושים עם החשיפות המחרידות הללו? את זה אני לא יכול לנחש. זה לא תלוי בי.
נספח א':
רשימת חשיפות קודמות ב"פרשת פגסוס" ושאר תופעות ה"שטאזילנד" השזורות בהתנהלות משטרת ישראל בעשור האחרון (לעיתים בשילוב הדוק עם השב"כ, וכמובן עם הפרקליטות והיועמ"ש).
מדובר כאן בסדרת כתבות חשיפה מלאות במסמכים וגילויים בלעדיים, שהחלה בינואר 2022, כתבות נוקבות מומלצות לקריאה, למתעניינים בפרשה המחרידה הזו, שפוגעת בכל אזרחי המדינה:
מאמר החשיפה הראשון ב-2014: "חשיפת יחידת הסיגינט (מודיעין אותות אלקטרוני) של משטרת ישראל" - כאן. (כתבה מקדימה פורסמה בטלקום ניוז כבר ב-2013 - כאן).
הפרק הראשון בסדרה פורסם תחת הכותרת: תפירת תיק 4000: 6 גילויים המוכיחים שהשימוש בתוכנת הריגול היה בלתי חוקי - כאן.
הפרק השני פורסם תחת הכותרת: תפירת תיק 4000: חשיפת פרטי המפלצת של תוכנת הריגול המשטרתית אחריכם - כאן.
הפרק השלישי פורסם תחת הכותרת: רעידת האדמה של תפירת תיק 4000: ריגול בלתי חוקי וקשירת קשר להפלת שלטון - כאן.
הפרק הרביעי פורסם תחת הכותרת: 5 ספינים של הפרקליטות גם לגלגל על המשטרה את האחריות בפרשת הריגול בסמארטפונים - כאן.
הפרק החמישי פורסם תחת הכותרת: השלכות תיק 4000: איך הלבינו את המפעל המפלצתי של הפריצות לסמארטפונים ולמחשבים? הפעולות בנוסח השטאזי והשאלות שלא רוצים לענות לי עליהן, איך המשטרה שילמה ל"מימד החמישי" בפטור ממכרז 4 מיליון ש"ח (תוכנן לשלם להם 50 מיליון ש"ח) על מערכת קוד פתוח חינמית מול מערכות בשלות של חברות אחרות שהיו באותה העת, ועל מערכת "הפיוז'ן סנטר", שרוני אלשייך (כיום שותף בקרן AWZ, שעומדת, בין היתר, מאחורי הפעילויות מהסוג הזה), תכנן לשדרגה באמצעות "המימד החמישי" - כאן.
הפרק השישי פורסם תחת הכותרת: אי אפשר למכור לאיש שמערכת סיגינט של עשרות מיליוני ₪ לשנה המופעלת ע"י מאות אנשים הפיקה רק חדירה אחת לשלמה פילבר במשך 8 שנות הפעלתה - כאן.
הפרק השביעי פורסם תחת הכותרת: חשיפת "השחיטה הגדולה" של המשטרה בהחלה להתבצע בפרקליטות המדינה - כאן.
הפרק השמיני פורסם תחת הכותרת: ממצאי ועדת מררי - שקרים, טיוח ענק וזריית חול בעיני הציבור - כאן. (כולל מצגת להפצה אודות שקרי דו"ח צוות מררי).
הפרק התשיעי פורסם תחת הכותרת: השלכות דו"ח מררי: איך העיזה המשטרה לרמות במצח נחושה שופטים בכירים? - כאן.
הכתבה: משפט תיקי האלפים ופרשת האזנות הסתר - עדכונים שוטפים מרץ 2022 - כאן.
הכתבה: 2 הדלפות מהפרקליטות לאחר היום הראשון של החקירה הנגדית של שלמה פילבר כשאחת מהן מפילה את תיק פגסוס על המשטרה ובעקיפין על השב"כ - כאן.
הכתבה: פרשת המימד החמישי: אבי וייס חושף חשד לניגוד עניינים חמור של בני גנץ - כאן.
הכתבה: חשיפת מסמך מאגר המידע המשטרתי הסודי והמפלצתי על ראשי ערים ורשויות - כאן.
בסרטונים הקשורים לנושא ניתן לצפות, בין היתר: בכתבה: משפט תיק 4000 התפור: הסברים, דיווחים ופרשנויות של אבי וייס באמצעות סרטוני יוטיוב ומצגות - פברואר 2022 - כאן. ובכתבה: משפט תיק 4000 והאזנות סתר: פרשנויות מאבי וייס בסרטוני ראיונות - מרץ 2022 - כאן.
סרטון יוטיוב תחת הכותרת: "מי משקר בנוגע לפגסוס? למה המשטרה הפעילה למעלה מאלף פעמים את הפגסוס על אנשים תמימים שלא עברו שום עבירה, דוגמת אמילי מורן שגב, עקרת בית מחדרה??" אבי וייס מדהים את חברי ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת בנתונים שסותרים את כל השקרים והטיוחים של המשטרה ועו"ד מררי (המשנה ליועמ"שית). סרטון קצר (5 דקות) קיטוע מתוך הדיון בוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת מיום 13.3.23 - כאן. קיטוע רחב יותר של 10 דקות: כאן.
דיווח חסר ודי תמציתי ב-YNET על הדיון ב-13.3.23 בנושא "פרשת NSO" בוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת - כאן.
סרטונים של ד"ר
גדי טאוב:
1.
השימוש באמצעי ביון נגד אזרחים הוא סיטונאי. הפרקליטות שותפה. שומר סף #111 עם נצ"מ בדימוס, אבי וייס - כאן.
2.
העבריינות היא השיטה. משטרת ישראל מאז מסמך יצחקי. שומר סף #122 עם אבי וייס - כאן.
3.
מי שיבין מה באמת קרה סביב פרשת המימד החמישי יתקשה לישון בלילות. שומר סף #179 עם אבי וייס - כאן.
כתבות מסוף 2022 ו-2023:
הכתבה: חשיפת "קליקת עמ"מ 5" במשטרת ישראל שתפרה את "תיקי האלפים" לנתניהו - כאן.
הכתבה: האם ניתן לחסל את "תפירת התיקים" ותופעת "קליקת עמ"מ 5" במשטרה? -
כאן.
הכתבה: ה"סכסוך" עם המפכ"ל שבתאי הוא סיפור כיסוי לפעילות ערן קמין עם בן כספית -
כאן.
הכתבה: רביב דרוקר וניר חפץ עובדים על כולם בעיניים: חשיפות מדהימות ובלעדיות - כאן.
הכתבה: מחקר: גרסה טרויאנית של טלגרם מאפשרת ריגול אחר המשתמשים - כאן.
הכתבה: שערורייה: בוצעה האזנת סתר בפגסוס לראש הממשלה נתניהו ללא אישור כחוק - כאן.
הכתבה: גילויים חדשים ומזעזעים משערוריית האזנות הסתר והרוגלות בעיריית חדרה - כאן.
הכתבה: האם המשטרה מטעה שופטים מזה 30 שנה בצווים לא חוקיים להאזנות סתר? - כאן.
הכתבה: חשיפת 5 שקרי הפרקליטות לגבי הפעלת הפגסוס על אמילי מורן שגב ב"פרשת חדרה" - כאן.
הכתבה: חשיפת המספרים המפלצתיים של חדירות מ"י לסמארטפונים ולמחשבים שלכם - כאן.
הכתבה: מי חתם על צו האזנת הסתר להפעלת הפגסוס על אמילי ושמו מוסתר? - כאן.
הכתבה: האם המשטרה רשאית להתקין אצלכם בבית/משרד מצלמת האזנת סתר? - כאן.
הכתבה: מפלצת הפגסוס לא מסתתרת בחוק האזנות הסתר. היכן היא כן מתחבאת? - כאן.
הכתבה: איך מערכות האכיפה שודדות את המידע שלנו מהעננים, מזהות את כל המחוברים אלינו ומגיעות אפילו לחשבונות הבנק שלנו? - כאן.
נספח ב':
הסודות של "חוק נתוני תקשורת" של השב"כ, והמספרים המזעזעים והמבהילים של ניצול חוק זה, כדי לבלוש ולעקוב אחרי תושבי ישראל בהמוניהם, בין אם הם חשודים במשהו ובין אם לאו (הפרק לקוח בחלקו מכאן):
השיטה הזו הקרויה "
חוק נתוני תקשורת" (או בשם המלא: "חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - נתוני תקשורת), תשס"ח-2007"), מעוררת קשיים חוקיים ומעשיים רבים, כמפורט למשל
כאן מ
משה חדד וד"ר
פיני יחזקאלי ו
כאן מ
עומר טנא, מאמר שפורסם ב"
רשת משפטית" מאוניברסיטת ת"א.
כל הדיונים שנערכו בכנסת ובמיוחד בוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת
בתחום הידוק היכולת להגן על הפרטיות של אזרחי ישראל דוגמת
הדיון כאן ב-8.11.21 - היו "על הקרח". מאומה לא נעשה. שום פיקוח פרלמנטרי. כלום מכלום.
זאת, בנוסף לקשיים ולכשלים המרובים המפורטים במסמכים, שהוצגו בכתבות הקודמות בעניין הפגסוס ובמסמכים הרבים שיש בכתבות הקודמות (למשל מאיגוד האינטרנט, המכון הישראלי לדמוקרטיה ועוד). עד לאחרונה, "המכון הישראלי לדמוקרטיה" אכן דגל וקידם הגנה על זכויות הנחקרים והנאשמים, למשל בטיוטת "הצעה לסדר" שפורסמה תחת הכותרת: "הרשעות על סמך הודאות. האם ניתן לצמצם הרשעות שווא?", שהוגשה לכנסת ע"י
מרדכי קרמניצר ו
עדי גל -
כאן ו
כאן. ההפגנות של מתנגדי "הרפורמה המשפטית" שהעצימו במהלך תחילת 2023 דחפו את כל הגופים שטיפלו בזכויות האזרח, לכיוון של התעלמות מוחלטת עדי כדי היפוך עמדות, למה שהטיפו וכתבו עליו, כל השנים.
איך תהליך זה מתבצע (על פי "חוק נתוני תקשורת")? מוצאים צו\"היתר"
מכל שופט שלום בישראל (בשונה מצווי האזנת סתר, שנדרשת חתימה של נשיא בית המשפט המחוזי, או סגן הנשיא המחוזי שהוסמך ע"י הנשיא), על
כל עבירה (בשונה מעבירות פשע ומעלה, שנדרשות ב"חוק האזנות סתר").
הצו הזה עובר לחברת התקשורת (בעיקר חברות הסלולר) והחברה מוציאה את כל הנתונים המבוקשים ממתגי ונתבי החברה והיא זו שמכינה למשטרה (או לשב"כ, על פי סעיף 11 ל
חוק השב"כ שצילומו מצוי כאן מתחת, לחיצה על התמונה מגדילה אותה), את מה שמכונה בלשון המשפטנים "דוח מחקרי תקשורת", לפי הפרמטרים, שהמשטרה (או השב"כ) מבקשים:
למי שמתעניין איך נחקק "חוק השב"כ" ואיך נוספה לו לפתע הפסקה הזו (סעיף 11 לחוק השב"כ), שהיא
תוספת של "חוק נתוני תקשורת"
בתוך "חוק השב"כ" (ולא כפרק בתוך החוק עצמו - "חוק נתוני תקשורת", כמו שהשב"כ נמצא בפרק
בתוך "חוק האזנות סתר"), יוכל לקרוא על כך במחקר המקיף, שכתב היועץ המשפטי לשעבר של השב"כ,
אריה רוטר -
כאן.
ניתוח נוסף בנושא ספציפי וחשוב זה -
כאן. (לקוח מ
כאן).
קצת רקע על הבעיות שיש בסעיף זה ב"חוק השב"כ", ניתן למצוא באתר "
האגודה לזכויות האזרח בישראל", בבג"ץ 5746/20 שהוגש בעניין השימוש במערכות של השב"כ לצרכי הקורונה -
כאן (התוצאה הייתה דחייה מנימוקים טכניים -
כאן), ובספר "שב"כ במבחן" בהוצאת "המכון הישראלי לדמוקרטיה", מאת
אלי בכר -
כאן.
בג"ץ נוסף שהוגש ע"י "האגודה לזכויות האזרח בישראל" בעניין סמכויות השב"כ בטיפול בקורונה, בג"ץ 5048/21, הוביל לצו על תנאי שנתקע -
כאן ובהמשך, להחלפת שופטת -
כאן, עם היעדר מועד ברור לסיום הדיון וקבלת החלטה סופית בנושא. גם
בג"ץ 3659/22 - תקוע, ללא מועד ברור לקבלת החלטה. נראה שהשב"כ נמצא מעל לכל חוק ונורמה...
עדכון 18.7.24: באיחור רב התקבלה החלטת הבג"ץ (החלטה די עמומה וחסרת משמעות מעשית) בהליך 5048/21 -
כאן.
את מעורבות השב"כ
בתחום האזנות הסתר המשטרתיות חשפתי כמה וכמה פעמים, גם
כאן, ובין היתר בעניין הצווים שהוצאו בעניינו של
שלמה פילבר -
כאן וגם בעניינו של
נתן אשל -
כאן. את חלק מקציני המשטרה הבכירים שעבדו אז וייתכן גם כיום (במסגרת "תיקי האלפים") בשת"פ עם השב"כ בהוצאת צווי הפעלת הפגסוס באופן בלתי חוקי, חשפתי
כאן (לקוח מ
כאן).
הם (אותם קצינים) השתתפו (כמובן)
בכל הישיבות שבהם הוחלט על כל המהלכים הבלתי חוקיים, שחלקם הובא משיטות חקירה ותיקות של השב"כ, דוגמת מסכת העינויים, הסחיטות והטרטורים בנוגע ל"עד המדינה" המדומיין והנסחט -
ניר חפץ, כמופיע ברשימה
כאן (רשימה שבית המשפט אילץ את הפרקליטות לחשוף).
ב-
2.3.22 נשלחו שאלות נוקבות ביותר לצמרת השב"כ ולרוה"מ, בעניין מה שנחשף על ידי בסדרת חשיפות זו [המפורטת גם ב
נספח א' כאן מעל] -
כאן. תשובות לא התקבלו. די ברור למה.
עו"ד
יהודית תירוש חשפה (בטעות או לא בטעות, זה לא ברור), את שיטת המידור וההפרדה בין הנתונים שנאספים במסוף הפגסוס של השב"כ, במטה ההאזנות של השב"כ בירושלים, לבין איסוף הנתונים הללו ע"י אנשי
הסיגינט - סייבר של המחוזות ויחידות החקירה הארציות של המשטרה, שוטרים של מערך הסיגינט-סייבר הארצי, שהמטה המרכזי שלו
מצוי בהר-החוצבים בי-ם.
במקרה
שנדון בבית המשפט המחוזי ב-28.2.22 בעניין שימוש בפגסוס כנגד
שלמה פילבר ("עד המדינה" המדומיין), איש הסיגינט של להב 433 מלוד, הגיע לירושלים וצילם \ הדפיס מסכים מהמסוף של השב"כ המצוי במשטרה (זו שיטת המידור בין השב"כ למשטרה). פירוט מלא של חשיפה זו נמצא כאן:
https://bit.ly/MasofShabak.
מדוע היה צריך להגיע למטה הארצי (אולי הכוונה למטה הסיגינט-סייבר בהר החוצבים ירושלים), כדי להפיק תוצרי האזנת סתר של הפגסוס, כשיש מסופים של ה"סייפן" ביחידת הסיגינט-סייבר של להב 433? התשובה יכולה להיות נעוצה בכך
שלא נעשה שימוש בפגסוס של NSO, אלא של מערכת השתלטות על הסמארטפון של
שלמה פילבר, מקופסת השתלטות. זו השערה שיש לה תימוכין במידע שיש בידנו ובידי
שלמה פילבר.
מסמך מושחר ברובו של יחידת הסיגינט סייבר מ-27.1.22 שנחשף
כאן, גם הוא מעצים את התעלומה הזו.
כיצד נפתור את השאלה, האם אכן הופעל בעניינו של
שלמה פילבר פגסוס של NSO או אולי כלי טכנולוגי אחר? התשובה נעוצה בשאלה האם בעת ההפעלה היה בעניינו גם צו על פי חוק נתוני תקשורת (מבית משפט לשלום)? זו נקודת המפתח לשאלה הזו. פגסוס הופעל כמעט תמיד (באותה תקופה) עם "צו נתוני תקשורת" נלווה ומקביל (לצו לפי חוק האזנת סתר) ולרוב עם סעיף חשד של "צווי יו"ש", שמתאים לפעילות השב"כ ביו"ש. אם אין שום רמז בשום מקום לקיומו של "צו נתוני תקשורת" נפרד בעניינו. יש לחפש את הרמז לכלי וצורת ההפעלה של הרוגלה, במסמכים אחרים, גם בתעודת החיסיון המלאה בעניינו שלא נחשפה, ויש צורך לנתח את כל המסמכים מסביב, כדי להיות בטוחים בהשערה,
שזה לא פגסוס \ NSO, או בגרסה המשטרתית - "סייפן".
לסיכום, למיטב ההערכה שלי שזה היה מכשיר של
רייזון בשם ספרינטר. זו חברה ישראלית שנמצאת כבר כמה שנים טובות בשימוש במשטרה ובשב"כ. אם המכשיר ששימש לחדירה הוא מהשב"כ, אז אפשרי גם מערכת של
אינטלקסה \ נקסה (גרסה בעברית -
כאן). בהחלט ייתכן שזו מערכת דומה אחרת מספק אחר, מערכת שטרם נחשפה במהלך הדיונים המשפטיים ב"תיקי האלפים".
ב-11.11.22 פרסם
חן מענית ב"הארץ" -
כאן (כותרת בלבד): "שב"כ חשף כי עקב אחר פעילות עיתונאים באמצעות מאגר נתוני תקשורת סלולרית.
האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ בדרישה לבטל חוק שמחייב את חברות הסלולר לספק לשב"כ מידע, שאותו הוא שומר במאגר הקרוי "הכלי". בתגובת המדינה התברר כי שב"כ גם השתמש בנתונים בחקירת אירועים פליליים."
הנתונים שאוסף השב"כ על כלל האוכלוסייה במשך שנים רבות וגם לעיתים בשת"פ המשטרה, לפי סעיף 11 ב"
חוק השב"כ" נאגרים במאגר מידע אדיר ממדים (מה שמכונה "
הכלי").
איך נולד "הכלי" הזה? -
כאן ו
כאן.
הנושא החשוב הזה מתברר ב"בג"ץ 3659/22
האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' ראש שירות הביטחון הכללי", שהמסמכים הזמינים בנושא מצויים
כאן. העתירה המתוקנת (לאור תגובות רשויות המדינה) לבג"ץ נמצאת
כאן (הגרסה הראשונה של העתירה -
כאן), תגובת המדינה לבג"ץ מעניינת ביותר והיא נמצאת במלואה
כאן. טרם התקבלה החלטה סופית של השופטים בבג"ץ זה.
פרטים נוספים לגבי המאגר הענקי הזה של השב"כ, שמקורו ביישום של סעיף 11 ב"חוק השב"כ", יש
כאן.
יש הטוענים שסמכות הפעלת הרוגלות ע"י השב"כ נובעת דווקא
מסעיף 10 בחוק השב"כ והמונח "חצרים" בסעיף זה כולל בתוכו גם "מחשבים" (סמארטפון זה סוג של מחשב). לא ברור האם יש בסיס חוקי לפרשנות היצירתית הזו ועניין זה טרם הוכרע בבג"צים שהוגשו כנגד השב"כ.
למיטב ידיעתנו, הסיפור של "הסלולר של
בני גנץ" (שהאיראנים פרצו לו לסמארטפון וגילו שם תמונות מביכות), הוא פרי "עבודה עברית" (כלומר: פגסוס או כלי מקביל של השב"כ), כמנותח
כאן, פרסום חשיפה שכבר חשפנו ממזמן וכמה פעמים, למשל -
כאן.
הבעיה המרכזית כרגע בתחום הפעילות המשטרתית הנשענת על השב"כ (מעבר לעמימות הדי מובנת בהסתרת נתוני מאגרי המידע והיכולות של השב"כ), היא
היעדר בסיס נתונים מלא ושקוף, משום שעל פי חוק זה ("חוק נתוני תקשורת"), הדיווחים לכנסת על מימוש החוק (ע"י המשטרה) היו רק 4 שנים מיום תחולת תוקף החוק הזה ב-2008. כלומר: החובה לדווח על חוק נתוני תקשורת
הסתיימה ב-
2012, די ברור כעת למה (אז החל תהליך הרכישה וההטמעה של מערכות דוגמת הפגסוס ויחידת הסיגינט-סייבר של המשטרה הפכה מיחידה זעירה במטה הארצי, עם שלוחות זעירות ברחבי המחוזות, ל"
מפלצת האזנות סתר").
המפכ"ל דאז, רנ"צ (בדימוס)
רוני אלשיך (
כאן - תפיסת עולמו בתחום הסייבר), הוא זה
שדחף ושהוביל את המשטרה (ביחד עם חבריו -
אייל אהרוני ו
בועז גלעד, ש"
הצניח" לתפקידים הבכירים במשטרה שנוגעים לתחומי ההצטיידות והרכש - היישר מהשב"כ), להיות "
שב"כ משודרג". זה תאם בדיוק את
תפיסת העולם של ניצב (דאז)
מני יצחקי. אז ראש אגף החקירות ו"המנוע" מאחורי
יישום המערכות הפולשניות הללו ואיסוף המידע החודרני והבלתי מרוסן.
זאת, עם מערכת "היתוך" כלשונו של
רוני אלשיך (Fusion Center, כך זה נקרא בלשון המקצועית של חטיבת המודיעין במשטרה, מערכת ש"המימד החמישי" הייתה אמורה לשדרג, בעלות של כ-50 מיליון ש"ח, ליכולות מתקדמות ומתחרות באלו של השב"כ\מוסד\8200), כפי שעולה במפורש מהשיחה של העיתונאי ע
מיר רפופורט עימו, בדצמבר 2017 (ופורסם באיחור רב, ב-10.2.22) -
כאן. מידע שלא נחקר על השחיתות (לכאורה) סביב פרשת המימד החמישי -
כאן.
במציאות, ככל הנראה והידוע לנו, יש כיום
לפחות 2 מאגרי מידע ענקיים כתוצאה מהשימוש ב"חוק נתוני תקשורת" ובחוקים הנוספים שבאמצעותם נאגר מידע מקיף על כל תושבי ישראל, והמידע הזה נצבר בשב"כ ובמ"י במאגרי מידע שלא ברור מי מפקח עליהם מקרוב וכמה שנים המידע הזה נשמר.
סקירה מבהילה על כלל מאגרי המידע שיש בישראל פורסמה ב"כלכליסט" ע"י
ויקי אוסלנדר ב-14.10.21 -
כאן וחלק מהמדע הזה מופיע בסקירה נוספת בנושא שפורסמה ע"י עודד ירון ב"הארץ" ב-26.8.21 -
כאן.
אמנם לגבי מאגר המידע של "חוק נתוני תקשורת" יש תקנות -
כאן, וגם בחוק האזנות סתר יש תקנות המסדירות את השימוש במאגר המידע הזה -
כאן, אולם דו"ח "
צוות מררי" הצביע על החולשה בפיקוח על מאגרי המידע החסויים של המשטרה, וליקוי זה
לא תוקן, והנה ההמלצה של "צוות מררי":
הנתונים שמוצגים בחשיפות, נחשפו, בין היתר, במחקרים אקדמיים. המספרים, שאציג כאן למטה, הושגו ע"י חוקרים באקדמיה ובמכוני מחקר, בפעילות מסועפת שלהם ושל כמה עיתונאים, לפי חוק חופש המידע. המדובר במיוחד ב-2 מחקרי של תלמיד לדוקטורט
עמיר כהנא ופרופ'
יובל שני, שפורסמו במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה בי-ם ומרכז המחקר להגנת סייבר, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים, הראשון מינואר 2019 -
כאן והשני מיולי 2020 -
כאן, הוצגו נתונים על היתרי האזנת סתר לפי "חוק נתוני תקשורת"
עד שנת 2016 (כולל) (
המספרים הללו לא כוללים את ההיתרים הזמניים שקציני משטרה חתמו עליהם, לפי סמכותם, כאמור בסעיף 4 בחוק, במקרים דחופים, כמפורט ב
חוק).
תשומת לב להערה שיש
בתחתית הטבלה, שבסוף 2013 הנתונים נמוכים, כי
הותקנה מערכת מחשוב חדשה במשטרה. אני מניח, שקוראינו לא יופתעו, אם אספר להם, שהמדובר
בהתקנת מערכת הפגסוס...
על פי דיווח לא מאומת אבל מהימן לחלוטין שפורסם ב"כלכליסט"
ב-4.10.21 (בתצלום משמא
ל, לחיצה על התצלום מגדילה אותו), עולה ש
בשנת 2020 הוגשו לבתי המשפט בישראל
40,677 צווי "נתוני תקשורת", והוצאו עוד
16,644 היתרים זמניים של "נתוני תקשורת" ע"י קציני משטרה כמאופשר בחוק,
סה"כ 57,312 הפעלות של "מחקרי תקשורת" בשנה אחת (2020).
פשוט נתון מבהיל ומזעזע - בכל קנה מידה. כלומר: התחזית שלי ל-2022 היא
כ-60 אלף צווים (מבתי המשפט וצווים זמניים ע"י קציני משטרה ובעלי תפקידים מוסמכים).
ביום
26.3.23 פניתי לכל הגורמים הנוגעים בנושא (
כאן) בשאלות הבאות:
"1.
בהמשך למופיע בתצלום המצ"ב ובהמשך למאמר שלי
כאן, שבו יש את הנתון של
מעל ל-24 אלף היתרים מכוח חוק נתוני תקשורת ב-2016, אבקש לשאול:
א. מה הנתון של היתרים לשנים עד 2022?
ב.
בכמה מתוך ההיתרים הללו (במצטבר מאז 2013) נעשה שימוש כדי לבצע איסוף מידע בכלים חודרניים (דמויי פגסוס או מקבילים) במ"י ובשב"כ?"
טרם התקבל כל מענה. כשתתקבלנה תשובות- אעדכן בהתאם.
כ"כ, נשלחה פנייה מקצועית לאחד מכותבי המחקר (פרופ'
יובל שני) -
כאן. כשאקבל תשובה - אעדכן. כצפוי, תשובה לא התקבלה.
כ"כ נעשתה פנייה לשב"כ, אחרי הפנייה למ"י וצמרת משרד המשפטים -
כאן. פניה
שלא נענתה (כרגיל).
העמדה של משרד המשפטים בתחום הזה
עוצבה במשך השנים ע"י עו"ד ד"ר
חיים ויסמונסקי, שהציג זאת בכמה וכמה מאמרים מקצועיים, למשל
כאן.
החוברת במלואה פרי עטו
נמצאת כאן, למתעניינים.
תומר גנון מכלכליסט פרסם ביום 3.4.23
כאן (כותרת בלבד): "בניגוד להכחשות, כבר ב־2018
הוזהרה המשטרה משימוש בפגסוס"
למאמר צורפה תמצית מחוות הדעת הזו והנמצאת -
כאן. המסמך הזה מחזק את
העמדה של משרד המשפטים (המצאה חסרת בסיס במציאות של עבודת הסיגינט-סייבר במ"י), שהבסיס לשימוש בכלים חודרניים דוגמת הפגסוס הוא
סעיף 10א ל"חוק האזנת סתר", ו
לא לפי "חוק נתוני תקשורת".
בהתייחס לפרסומים של
תומר גנון ואחרים ב"כלכליסט" בעניינה של חברת
NSO, החברה לא שותקת, עם הפגיעות בשמה הטוב, ראה למשל
כאן - כתב התביעה של NSO כנגד "כלכליסט". "כתב ההגנה" של "כלכליסט" נמצא
כאן. המשפט הזה נמצא כרגע עוד בשלבים מוקדמים של "קדם משפט" ולא ברור כרגע לאן הדיון המשפטי הזה מוביל.
על פי מסמך שהופץ גם בתוך הפרקליטות (
כאן), הראשון בתקשורת שחשף חשדות כלפי חברת NSO היה
שי אספריל, שפרסם כתבה ב"כלכליסט" על החברה והסכנה הצפויה ממנה, כבר בשנת 2012 -
כאן.
יודגש, שטענה של צמרת היועמ"ש והפרקליטות
שהם לא ידעו כלום מיכולות הפגסוס,
מוזמות ממסמך של משרד המ
שפטים עצמו (המסמך המלא
כאן), ומהמופיע בתצלום כאן משמאל, שזה קיטוע מהמסמך הזה (לחיצה על התצלום מגדילה אותו).
ב
דו"ח מררי נאמר במפורש, שהבסיס החוקי להפעלת הפגסוס מקורו ב
סעיף 10א ל
חוק האזנות סתר, ומשרד המשפטים\פרקליטות המדינה קיבלו את ההחלטה הזו,
שזה הבסיס החוקי להפעלת הפגסוס
כבר במחצית 2018,
זאת, כמופיע בתצלום כאן הלקוח מ
דו"ח מררי (אין מידע גלוי מלא על חוות הדעת הזו, מעבר למה שמפורסם כאן):
איך "
צוות ועדת מררי" יכול היה לקבוע בפסקנות שהשימוש בפגסוס מתבסס על סעיף 10א ב"חוק האזנות סתר", כשזה שהוציא את רוב הצווים הללו מבתי המשפט המחוזיים (נצ"מ
שמואל שרביט),
בכלל לא מכיר את החוק ולא את הסעיף הזה (והמשמעויות מרחיקות הלכת שהפרקליטות "יצקה" בתוך הסעיף הזה), ו
כשאין שום זכר לסעיף הזה,
ב"צווי הפגסוס" שהוא ביקש, קיבל והפעיל??
בהערת אגב אציין, שהפרקליטות מצאה בסעיף 10א בחוק האזנות סתר, גם את הבסיס החוקי כביכול "להכשיר את השרץ" ששמו "
תיעוד חזותי", דהיינו: הפעלת מצלמות סתר,
בנוסף למיקרופוני סתר, המותרים בחוק בסעיף זה (בין בהתקנה פיזית בביתו או בעסקו של אדם, ובין בשימוש במיקרופון ובמצלמה של הסמארטפון שבידי האדם).
כלומר: סעיף 10א בחוק האזנות סתר הוא "סעיף סל",
שכל פעילות בלתי חוקית של המשטרה והפרקליטות, עוברים דרכו ומקבלים "טיהור והכשרה".
זה הסעיף, למי שמתעניין:
איך הפרקליטות מצאה כאן, בסעיף 10א, היתר להפעיל רוגלה חודרנית של הפגסוס וכלים דומים וגם
היתר להפעיל מצלמות סתר משוכללות?
רק לפרקליטות וליצירתיות החקיקתית שלה - "יש מאין", הפתרונים.
כיצד "צוות מררי"\ היועמ"ש ועו"ד ד"ר
ויסמונסקי טוענים ש"הבסיס החוקי" (כביכול) לשימוש ברוגלות הוא סעיף 10א ל"חוק האזנות סתר", בזמן ש
קציני המשטרה שהוציאו ושמוציאים צווים מהשופטים, בכלל לא שמעו על דבר כזה ושום צו (שהיה בו שימוש ברוגלות) לא הוצא על פי סעיף 10א מעולם?
פשוט לא ייאמן, השקר הזה.
תזכורת חשובה, כרקע לכל התהליכים הללו: המפגש הראשון של נצ"מ (דאז)
ערן קמין (באישור מפקדיו: ניצב
יואב סגלוביץ - ראש אח"מ, ניצב
מני יצחקי - ראש להב 433 ובידיעתם) עם
בן כספית, בנובמבר 2012 (רוב המידע נמחק בכוונה מהמסמך הזה) -
כאן. סה"כ
בן כספית נפגש עם מפעיליו במשטרה בניגוד לחוקים, לנהלים ולתקנות כ-50 פעם [מתועד היטב] ואולי אף יותר. זה הוביל ליצירת התשתית ל"תיקי האלפים" ומאות ואולי אלפי הפעלות לא חוקיות של צווי האזנת סתר, מכל הסוגים ובכלים מגוונים.
צילום המזכר המלא של נצ"מ (דאז)
ערן קמין למפגש הראשון שלו עם העיתונאי
בן כספית ב-2012 [באישור ראש אח"ם
יואב סגלוביץ' (המפכ"ל היה
יוחנן דנינו) וראש להב 433 דאז
מני יצחקי] נמצא
כאן, בגלל האיכות הירודה של הצילום הוכן תמליל של מה שניתן לקרא מהמזכר הזה -
כאן.
לא פלא, שהמשטרה והפרקליטות מוציאים
מידי שנה כ-8 אלף "תעודות חיסיון", כדי
להסתיר מהציבור, מבתי המשפט ומהסנגורים, את
המפלצת החודרנית והפולשנית הרעבה הזו -
כמפורט כאן.
תלונה חריפה מלווה בראיות (לכאורה) כנגד "הממונה על החסיונות" -
כאן, נותרה ללא כל מענה.
כך גם קברו במעטה של חיסיון ענק את האזנות הסתר, שנעשו לרוה"מ
בנימין נתניהו בלשכה המוגנת של רוה"מ, כפי שנחשף ע"י
בן כספית -
כאן ואומת כמה ימים אחרי כן ע"י
דוד שרן (מי שחשף את הפרשה,
נדב ארגמן וד"ר
מנדלבליט טייחו אותה) -
כאן.
היקף ההקלטות הענקי שנצבר בלשכה המוגנת ("הצוללות") של רוה"מ מפורט במאמר של
בן כספית שפורסם ב"מעריב" תחת הכותרת: "לאן נעלמו הקלטות בלשכת ראש הממשלה בשנים 2009-2014?" -
כאן.
לדעת רבים, מן הדין היה לחקור ולהעמיד לדין את
בן כספית על מסירת ידיעות כוזבות (
כאמור כך בחוק), ושיבוש מהלכי חקירה ומשפט, ב"תיקי האלפים".
שטאזילנד תוצרת "כחול לבן".